ח. מחד גיסא, דאגת המשיב לשלומן של נשים ונערות, העלולות ליפול ברשתו של העותר המניפולטיבי, דאגה במקומה היא. כך ודאי, כשלא נשללה מסוכנות אינהרנטית זו בהערכת מסוכנות מקיפה ומעמיקה. עוד יש לזכור, כי המשיב הוא האמון על החזקת אסירים במשמורתו ועל הגנת הציבור מפניהם, ואל-לו לבית המשפט לשים עצמו בנעליו, או-אף להתערב בשיקול דעתו כשהוא במתחם הסבירות.

ט. מאידך גיסא, עומדים הערך של קיום מצוות האבלות, המוכר גם על-ידי המשיב, ונתוניו הקונקרטיים של העותר - העותר כבן 65, ללא עבר פלילי הקודם לעבירות בגינן מרצה הוא עתה עונש מאסר.

י. ודאי שאין לקבל כלל קטגורי ולפיו לעולם לא יצא לחופשה חריגה אסיר, שהורשע בעבירת מין, אלא אם יעבור הערכת מסוכנות: חייבת להיות התייחסות מיוחדת לאותם מקרים חריגים שבהם החופשה מתבקשת לרגל אירוע לא-צפוי (אבלות ולהבדיל לידת תינוק, למשל) כשדוחק הזמן לא מאפשר הערכת מסוכנות. זאת, כשקיים מידע שעל-בסיסו ניתן להעריך בזהירות פוטנציאל סיכון נמוך, ולמצער נשלט.

יא. כך ככלל, אולם עניינו של העותר אינו יכול לבוא בכלל חריגים אלו: בגזר הדין מובאות מסקנותיו של שירות המבחן, שעיקרן הרלבנטי לענייננו נעוץ בראייתו העצמית של העותר כקורבן ובחוסר יכולתו לזהות מצבי סיכון, עקב שלילתו קיום בעייתיות בכל תחום בחייו. לכך יש לצרף גם מסקנות העולות מתסקיר נפגעת עבירה, לגבי יכולותיו המניפולטיביות של העותר, שהפעיל "קשת רחבה של טכניקות שליטה" כלפי הנפגעת אך גם כלפי משפחתה. על-פני הדברים, חיישינן.

יב. לנוכח האמור, לא אוכל לקבוע כי החלטת המשיב חורגת ממתחם הסבירות, או לוקה בפגם אחר המצדיק תיקונה.

סוף דבר, העתירה נדחית.

עותקים לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ל' חשוון תש"פ, 28 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.