החלטה

עניינה של העתירה, הוצאת העותר לחופשה חריגה להשתתף בחתונת אחותו שתתקיים ביום 19.12.15. העותר שפוט ל-19 שנים בעבירות של הריגה, חבלה חמורה ועוד. תחילת ריצוי מאסר 29.12.04, תום מאסר, 28.12.23.

המשיבים מתנגדים לחופשה, לאור העובדה כי בעבר העותר יצא לחופשה ממנה שב באיחור של 12 שעות, לאחר ששתה לשוכרה, ברח לערבים ונרדם במקום כלשהו.

עתירה נוספת הוגשה בעניין שינוי קטגוריה, 54834-07-15 ולאור שינוי הקטגוריה לאחרונה, דינה שלה עתירה להימחק.

באשר לעניין החופשות - באפריל 2014, במסגרת חופשות סדירות שהיו לעותר, הפר העותר תנאי חופשה, ברח לערבים הצמודים, השתכר וחזר לכלא באיחור של 12 שעות.

בריחה זו מעידה על חוסר אמון שניתן ליתן בעותר בשעה שהוא מחוייב להישמע לערבים הצמודים לו וכיום, נוכח התנגדות זו, יהיו הערבים טובים ככל שיהיו, חוסר האמון הוא בעותר ולא בערבים. ומי יתקע כף לידי ביהמ"ש, שלא יברח בשנית מהערבים הצמודים לו במסגרת חופשה כזו או אחרת הבאה?

ולעניין השתייה - מדובר בהשתתפות בחתונה שקשה לעקוב אחר מי שאסור בשתייה, אך באמת רוצה לשתות. ומשהוכיח העותר כי הוא יודע לשתות, ביהמ"ש אינו יכול ליתן בו אמון.

בנסיבות אלה הבקשה לחופשה חריגה נדחית.

ניתנה והודעה היום ג' טבת תשע"ו, 15/12/2015 במעמד הנוכחים.