פסק דין

העותר מרצה 30 חודשי מאסר בגין עבירות של קשירת קשר לפשע, הונאה בנסיבות מחמירות, גניבה וזיוף נושא ת"פ 44263-05-14 (בית משפט השלום בירושלים) והוא מלין על החלטת המשיבה 1 (להלן: "הועדה") מיום 19.10.15 שלא לשחרר אותו על תנאי, כאשר מיד לאחר שחרורו הוא יגורש לארגנטינה, מדינה ממנה הגיע ארצה.

ב"כ העותר טוען בכתב העתירה ובטיעוניו בפנינו, כי העותר עשה הכל על מנת שיזכה לשחרור על תנאי, כאשר שילם את הקנס שהושת עליו על ידי בית המשפט ואת הפיצוי שחויב לפצות את קורבנות עבירותיו כפי שנקבע על ידי בית המשפט קמא.

ב"כ העותר טוען כי התנהגותו של העותר במהלך מאסרו היתה התנהגות חיובית, לא ניתן לזקוף לחובתו את המידע שהוצג בפנינו, כפי שלא נזקף לחובתו על ידי הועדה וכי השתתף בפעולות חינוך.

ב"כ העותר טוען כי אין לזקוף לחובתו של העותר את העובדה שלא עבר הליך טיפולי על מנת להפיג את המסוכנות הנובעת ממעשיו, גם אם נובעת מסוכנות כזו, שכן הדבר נעוץ בהחלטת שב"ס שלא לשתף בהליך טיפולי אזרחי מדינות זרות כמו העותר.

ב"כ המשיב מתנגדת לשחרורו המוקדם של העותר ומצביעה על חומרת מעשיו נושא 31 אישומים המגלמים 120 עבירות של זיוף ומרמה בקשר לכרטיסי אשראי שבוצעו יחד עם אחר בתחכום רב ובתכנון מכניסת העותר ארצה, שלטענתה נעשתה כדי לעבור עבירות, ועד למאסרו.

לטענת ב"כ המשיב, מעשיו של העותר מלמדים על מסוכנותו ומאחר ולא עבר הליך טיפולי על מנת לאיין את המסוכנות או להפיג אותה, לא ניתן לשחרורו על תנאי.

ב"כ המשיב איננה מתעלמת מהעובדה שהעותר לא עבר את ההליך הטיפולי רק בשל היותו תושב חוץ אך טוענת כי אין בכך כדי לגרום לשחרורו המוקדם של העותר.