פסק דין

1. העןתר נידון למאסר מצטבר של 12 שנים ו-6 חודשים. 12 שנים בגין הרשעתו בעבירת הריגה, ו-6 חודשי מאסר בגין הרשעתו בעבירה של תקיפת בן זוג.

העותר נושא מאסרו מנובמבר 2014. מסווג לקטגוריה ב/1, אסיר אלמ"ב.

2. העותר מלין כנגד החלטת הרשות שדחתה בקשתו לשלבו בסבב חופשות.

3. נטען בעתירה כי העותר עומד בתנאים המזכים אותו לצאת לחופשות לאחרשריצה למעלה מרבע מתקופת מאסרו, השתתף בהליכים טיפוליים היה פעילבמסגרות התעסוקה והחינוך, לפיכך, החלטת הרשות שדחתה בקשתו הינה בלתיסבירה ויש להתערב בה.

4. התנגדות המשיב מבוססת בעיקרה על חוות דעת ועדת אלמ"ב שדנה בעיניינו ב-7.2.18 ולא המליצה על יציאה לחופשות.( הועדה דנה לאחר הגשת העתירה) כעולה מחוות הדעת, העותר מביע מוטיבציה לעבור תהליך טיפולי, אך אינו מתמסר באופן מלא לתהליך הטיפולי ויכולת ההפנמה שלו בשלב זה נמוכה. מתחיל לפתח תובנה ראשונית באשר לחלקיו האלימים. מודה בעבירות האלימות כלפי אישתו.

להערכת חברי הועדה העותר זקוק להעמקה בתחום האלימות בכלל ואלימות במשפחה , בפרט, בטרם ניתן יהיה לצפות להפחתת מסוכנותו.

אשת העותר תמכה ביציאתו של העותר לחופשה ןחרף זאת, מהסיבות שפורטו בחלקו החסוי של הדו"ח, לא המליצה הועדה על הוצאתו של העותר לחופשות. לא היה שינוי בעמדת הועדה לעניין ההתייחדות עם האישה.

בנוסף, הפנה ב"כ המשיב לשתי ידיעות שהתקבלו בעניינו של העותר שהוצגו לעיוני בהסכמה.( מסתיימות בספרות 401 ו-874)