החלטה

העותר נדון ל- 11 חודשי מאסר בגין התפרצות למגורים, החזקת מכשירי פריצה והפעלת מע"ת, ומרצה מאסרו מיום 10.2.16 וזהו מאסרו השישי.

העותר מלין על סירוב המשיב לשלבו בסבב חופשות.

לטענתו, מפקד האגף המליץ להוציאו לחופשה והעו"ס לא המליצה להוציאו לחופשה בשל העובדה שרש"א לא קיבלו אותו לתוכנית שיקום.

בכתב התשובה נטען כי סירוב המשיב לשלב את העותר בסבב חופשות נובע ממידע מן העת האחרונה הקושר את העותר לויכוח עם אחר, למעורבות פלילית, התנהגות שלילית, מסוכנות כלפיו, כוונות שליליות, קשרים עברייניים וסכסוכים עם חברי כנופית פשע.

עוד נכתב כי על פי גורמי הטיפול בבית סוהר מעשיהו העותר מוגדר כאסיר השגחה לנוכח רקע אובדני בעברו, כי הוא הפסיק טיפול בו החל, כי הופגש עם נציג רש"א אשר התרשם מרקע התמכרותי ורצידיוויזם שאינם מלווים ברצון לבחינה עצמית ולבסוף נטען כי נגד העותר תלוי ועומד כתב אישום בביהמ"ש השלום בכפר סבא ממנו עולה כי בעת היותו אסיר החזיק במכפלת העליונה של מכנסיו להב סכין באורך של 3.5 ס"מ.

הוצג לעיוני כתב האישום בת"פ 7835-03-16 וכן המידע המודיעיני בדבר מעורבות שלילית, התנהגות שלילית, כוונות שליליות, קשרים עם עבריינים וסכסוכים עם חברי ארגון פשיעה (ידיעות 015, 791, 890, 369, 299, 211, 781, 415).

בנסיבות אלה, ומשחופשה הינה פריבילגיה המותנית בהתנהגות תקינה, העדר חמ"ן שלילי וטיפול, כשכל אלה אינם מתמלאים בעותר, הרי שהחלטת המשיב הינה החלטה סבירה ואף למעלה מכך ואינה מצדיקה התערבות ביהמ"ש בה.

לאור האמור הנני דוחה את העתירה.