עוד סיבה, אישתי ברוך השם בהריון עם שלישייה, והיא לא יכלה לתפקד, והייתי צריך לעזור לה, וחוץ מזה יש לנו עוד 7 ילדים בבית שצריך לגדל. היום האישה ילדה. התינוקות בני חודשיים.

אני רוצה להתייצב במקום העסקה. אני לא אפספס שעה. אני אגיע בכל יום.

אם אני אפספס יום, תכניסו אותי לכלא. אני מתחייב להתייצב בכל יום. אני מבקש הזדמנות נוספת".

6. בתום ישיבת השימוע הוחלט לתת לעותר הזדמנות נוספת, והוא הוזמן לישיבת שימוע נוספת ביום 28.5.25. הוסבר לעותר שעד אז תיפקודו ייבחן. במעמד השימוע העותר חתם על זימון לישיבת השימוע הנוספת שנקבעה כאמור ליום 28.5.25.

7. דא עקא, שחרף התחייבותו הנחרצת של העותר להתייצב במקום ההעסקה בכל יום ולא לפספס אפילו שעה, הוא לא עשה כן. העותר גם לא התייצב לישיבת השימוע שנקבעה ליום 28.5.25. עד למועד שנקבע, קרוב לשבעה חודשים לאחר המועד שבו העותר היה צריך להתחיל בביצוע העבודות, העותר עבד 7 ימים בלבד. בעקבות כך המשיב החליט על הפסקה מנהלית של עבודות השירות ועל ריצוי יתרת העונש במאסר מאחורי סורג ובריח.

8. בעקבות החלטה זו העותר נאסר ביום 4.8.25 והחל לרצות את יתרת המאסר מאחורי סורג ובריח. ביום 18.8.25 העותר הגיש, באמצעות בא כוחו, את העתירה המונחת לפניי. דיון בעתירה נקבע ליום 20.8.25. בעתירה שהוגשה ובמהלך הדיון שהתקיים ביום 20.8.25 ב"כ העותר מסר שלא מצויים בידו המסמכים אשר עמדו בבסיס החלטת המשיב. ב"כ העותר ביקש כי מסמכים אלה יומצאו לו על מנת שיוכל ללמוד אותם ולהגיש נימוקים מפורטים לעתירה. לבינתיים, לנוכח העובדה שהעותר שרוי במאסר, ב"כ העותר ביקש את עיכוב ביצוע החלטת המשיב במובן זה שבית המשפט יורה על שחרור העותר מהמאסר. הואיל וב"כ העותר הודיע שהוא אינו ערוך לטעון לגוף העתירה, לא התקיים באותו יום דיון בעתירה. בהחלטה שניתנה על ידי בתום הישיבה נעתרתי לבקשת ב"כ העותר לאפשר לו לטעון את טענותיו לאחר שיקבל את המסמכים, והוריתי על שחרורו של העותר מהמאסר. העותר שוחרר ביום 20.8.25 לאחר שהיה במאסר 16 ימים.

9. בהתאם להחלטה מיום 20.8.25, לאחר שב"כ העותר קיבל מסמכים הוא הגיש את נימוקי העתירה. לאחר שעשה כן המשיב השיב לטענות העותר. ביום 30.9.25 התקיים דיון בעתירה.

טענות הצדדים

10. העותר הוא אדם כבן 43, נשוי בשנית. העותר מגדל ביחד עם אשתו, שאף היא נשואה בשנית, 13 ילדים: 6 ילדים מנישואיו הראשונים; 3 ילדים מנישואיה הראשונים של אשתו; ו-4 ילדים משותפים. 3 מתוך 4 הילדים הם שלישייה שנולדה ביום 20.2.25, היינו במהלך התקופה שבה העותר היה צריך לבצע את עבודות השירות.

11. העותר מתכלכל מקצבת נכות שאותה הוא מקבל בעקבות תאונת עבודה שבה הוא נפצע ואשר בה נקטע חלק מכף ידו הימנית והושתלו בה פלטינות. אשתו של העותר עובדת כמורה.

12. העותר מוסר שני הסברים למחדליו המתמשכים בביצוע עבודות השירות. ההסבר האחד הוא, ש"העותר התמודד עם מצב משפחתי מורכב ביותר באותה עת, כאשר אשתו, שאינה ניידת, ילדה לאחר שהיתה בהיריון בסיכון כשנשאה ברחמה שלושה עוברים ונדרשה, היא וילדיהם, לבדיקות רפואיות תדירות, כשבביתו עשרה ילדים נוספים מהם ילדה פעוטה הסובלת ממחלת הזאבת ונמצאת במצב רפואי המצדיק טיפולים ובדיקות תכופות בקופת חולים ובבית חולים" (סעיף 9 לנימוקי העתירה). ההסבר השני הוא, שהנכות בכף ידו של העותר והשתלת הפלטינות מקשה עליו. לטענתו, "במהלך עבודתו, נוכח תנאי מזג האוויר הקשים (הקור והגשמים בחורף והחום העז בימות הקיץ) - החל העותר לחוש כאבים עזים בכף ידו בה מושתלות פלטינות" (שם, סעיף 5). לטענת העותר, "שילוב הדברים - מצבו הרפואי של העותר, ההיריון והלידה המורכבים של רעייתו, הנסיבות האישיות הכוללות גידול 13 ילדים בהם ילדה הסובלת ממצב רפואי המצריך מעקב ובדיקות תכופות - הוביל לכך שהעותר נאלץ להיעדר ממקום ההשמה" (שם, סעיף 10).

13. וכך אמר העותר במהלך הדיון שהתקיים בעתירה:

העותר: אני מקבל אחריות על עצמי בפעם הזאת. אני זוכר את מה שאמרתי בשימוע הקודם. הפעם הזאת, אני נשבע בילדים שלי שאני לוקח אחריות על עצמי. מה שקרה זה שגיסי, ואח של אשתי, ואשתי עוזרים לי. בת של אשתי היא בבית חולים הדסה והיא מאושפזת שם. אימא שלה בבית ספר היא מורה בבית ספר. כל הילדים נמצאים אצל הסבתא. כולם תומכים עכשיו. לשאלת ביהמ"ש, אני עובד בגן הבוטני ומסדר את הרכבים. יש לי פלטינה, אני עומד שם שעות תחת השמש. אני אשתדל לבקש להחליף את המקום, כי יש לי פלטינה בתוך היד - כשקר חבל על הזמן, כשחם חבל על הזמן. אני לוקח אחריות על עצמי, גם אשתי, גם אבא שלי, גם אחי שלי תומכים בי. אני הבכור בין האחים שלי. חוץ מהפצע שיש לי ביד, יש לי אחריות ל- 14 ילדים, גם לילדים של אשתי. אני מבקש גם מהפרקליטות, יש כל הזמן הרי בית משפט, אני מבקש שיסלחו לי הפעם. אני מוכן גם לשלם כסף. אני שוב אומר, אני לוקח אחריות על המעשים שלי. אני נסעתי כי אני חושב על הילדים ועל האישה."

14. המשיב טוען כי יש לדחות את העתירה והוא מפנה למחדליו המתמשכים של העותר, להזדמנויות שניתנו לו ולהפרת הבטחתו. וכך בין היתר אמרה באת כוח המשיבים בדיון שהתקיים:

"...ראשית, על כל מקרה שאנחנו נתקלים בו כאן, אפשר להסתכל משני אופנים. אנחנו מדברים על עניינו של העותר כאן. כל השיקולים והנסיבות האישיות של העותר והקושי, אני לא מזלזלת בהם, כל זה נלקח בחשבון במסגרת הטיעונים לענוש שבו נגזרו עליו עבודות שירות. ניתנה לו פריבילגיה לרצות את המעצר שלו בדרך של עבודות שירות. אני מבינה את המורכבות שיש, עם זאת, זו מורכבות שיש בהרבה מאוד תיקים, אצל הרבה מאוד נאשמים. כאן יש פה עותר שמקבל הזדמנות פעם אחר פעם ולא מתייצב. איך ייתכן שנערך שימוע בחודש אפריל והוא מבטיח שהוא יגיע שעה שעה ויום יום, ואז באותו החודש הוא לא מגיע, איך זה ייתכן? בסוף אנחנו נמצאים כמעט שנה לאחר המועד שבו היה צריך לרצות את עבודות השירות שלו, מתוכם ריצה רק שבעה ימים. מעבר לזלזול, יש כאן אפס מורא מהחוק. ז"א יש פה עותר שמגיע לבית המשפט שיודע שהוא מגיע לבית המשפט, בית המשפט ישמע את הנסיבות האישיות שלו, ירחם עליו ובסוף יוותר לו.

...

אני חוששת שנהיה כאן בעוד תקופה, והדיון פה הוא רק דחייה."

15. מיותר לומר שדבריה של ב"כ המשיבים טובים ונכוחים. משכך, לא מצאתי שנפלה טעות כלשהי בהחלטת המשיב מושא עתירה זו.

16. גם אם אצא מנקודת הנחה שמחדליו המתמשכים של העותר בביצוע עבודות השירות אינם נובעים מזלזול, עזות מצח או העדר מורא אלא מהקשיים האישיים והמשפחתיים כבדי המשקל שבהם הוא נתון, הרי שהמסקנה הלכאורית המתבקשת היא שהעותר אינו מסוגל לבצע עבודות שירות. נקודת המוצא לענייננו היא שגזר הדין שהוטל על העותר הוא חלוט, ועל כן חובה על העותר לרצות את העונש שהוטל עליו, כך או אחרת. ואם לנוכח אילוציו של העותר שאין להקל בהם ראש הוא אינו מסוגל לרצות את העונש בעבודות שירות, אין מנוס מכך שהוא ירצה את העונש מאחורי סורג ובריח. לא משום הרצון "להעניש" את העותר אלא משום שמהתנהגותו המתמשכת עולה שאין הוא מסוגל לבצע עבודות שירות.

17. אכן, יש סיבות טובות לומר לעותר: "עד כאן". דומה, כי חששותיה של ב"כ המשיבים "שנהיה כאן בעוד תקופה, והדיון פה הוא רק דחייה" אינם חששות בעלמא. עם זאת וחרף כל האמור אני סבור שיש לתת לעותר הזדמנות נוספת. לא רק עבורו אלא עבור משפחתו. זאת בשל שלוש התפתחויות שאירעו לאחר החלטת המשיב ואשר נותנות יסוד לתקווה שהפעם העותר יקיים את הבטחתו ויבצע את עבודות השירות כנדרש וכמתחייב.

18. ההתפתחות האחת היא, שלטענת העותר משפחתו המורחבת התגייסה לסייע בטיפול בצורכי המשפחה. וכך הוא כותב: "...ישאל השואל מה השתנה מצבו של העותר מזה שהיה עובר לשימוע. על כך ישיב העותר, כי רעייתו של העותר כבר אינה בהיריון, וכי העותר גייס בני משפחה ממשפחתו הרחבה על מנת שיסייעו לרעייתו עם ילדיו על מנת שיוכל להתפנות לביצוע עבודות השירות..." (שם, סעיף 15).

19. ההתפתחות השנייה היא, שהעותר שהה 16 ימים בבית סוהר, ולדבריו תקופת המאסר הייתה קשה מאד עבורו ועבור משפחתו. יש לקוות כי חוויית המאסר תשמש עבור העותר תמרור אזהרה אשר ידרבן אותו לבצע את עבודות השירות כנדרש.

20. ההתפתחות השלישית היא, שהעותר הגיש עתירה חדשה והוא התייצב בבית המשפט והתחייב כפי שהתחייב.

סוף דבר

21. אף שלא מצאתי שנפל פגם בהחלטת המשיב, הרי שלנוכח ההתפתחויות שחלו לאחר שניתנה החלטת המשיב אני מחליט לקבל את העתירה ואני מורה על ביטול ההחלטה בדבר ההפסקה המנהלית של עבודות השירות.

22. ניתנת בזה לעותר הזדמנות נוספת לקיים את התחייבותו ולבצע את עבודות השירות כנדרש וכמתחייב. מובהר ומודגש, כי על העותר לבצע את העבודות שיוטלו עליו על ידי המשיב כנדרש וכמתחייב. ב"כ העותר יבהיר לו זאת.

23. ב"כ העותר גם מתבקש לעדכן את בית המשפט עם סיום העבודות.

24. המזכירות תשלח לצדדים העתק מפסק הדין.

ניתן היום, י"ד תשרי תשפ"ו, 06 אוקטובר 2025, בהעדר הצדדים.