1. עתירה כנגד החלטת נציב השב"ס שלא לאפשר לבני משפחת העותר לבקרו.

2. בקליפת האגוז- העותר הנו עצור בגין עבירות כנגד בטחון המדינה, בביס"ר דמון (אגף 21); העותר מוגדר חלק מ'אוכלוסיית האסירים הבטחוניים הייחודית' (להלן "האוכלוסייה").

3. עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל- צומצמו עד מאד תנאי האסירים הבטחוניים והוטלו עליהם הגבלות לפרק זמן לא מבוטל.

4. ביום 12/6/25 פורסמו כללים ונהלים לגבי האוכלוסייה, ובין היתר הובהר כי האסירים יוכלו לבקש קיום ביקורים עם בני משפחה מדרגה ראשונה, בכפוף להנחיות גורמי בטחון ומודיעין.

5. העותר אכן פנה בבקשה כאמור אך בקשתו סורבה.

6. במקביל- בהתאם לתקנה 12 (ה) לתקנות סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים)(תנאי החזקה במעצר), תשנ"ז 1997, הכריז נציב השב"ס על מניעת ביקורים, והכרזה זו הוארכה מעת לעת (סעיף 12(ו) לתקנות; השר לבטחון פנים אישר החלטה מנהלית זו של הנציב.

7. העותר טוען כי לא הייתה כל עילה למנוע את הביקורים ממנו וכי השב"ס התנהל בצורה לקויה עת נמנע מלהתייחס פרטנית לעותר.

8. העותר מטעים כי להבדיל מאסורים, זכות הביקורים לעצורים עד תום ההליכים הנה זכות סטטוטורית, המוסדרת בסעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), תשנ"ו 1996, ועל כן בעת מניעת או שלילת זכות זו נדרשת בדיקה פרטנית ויסודית, ולא די בייחוס חשדות כלפי כלל האוכלוסייה הבטחונית.

9. העותר סבור כי הכללים המנהליים מיום 12/6/25 לוקים בחוסר סמכות בהיותם סותרים הוראת החוק והתקנות. עוד טוען העותר כי חלוף הזמן מצדיק מבחינה של נושא זה.

10.  לבסוף, טוען העותר כי גם אם היה ביד הנציב להמשיך למנוע מהעותר ביקורים פתוחים, היה מקום לנקוט סעד מידתי יותר בדמות ביקורים בפיקוח.

11.  המשיב הגיש תגובה מפורטת, בה הפנה לכך שנציב שב"ס הפעיל סמכותו כדין; המשיב לא פירט אם קיים התנאים ביחס להודעה מראש (כנדרש בסעיף 12 (ו) סיפא- מסירת הודעה לעצור, הודעה לסניגוריה וכיו"ב), אך הפנה לעמדת גורמי הביטחון ביחס לאוכלוסיית הביטחוניים ולסיכון הנשקף ממנה.

12.  בדיון חזרו הצדדים על טענותיהם; חשוב לציין כי המשיב הבהיר דרך הילוכו. ראשית, יצוין כי המשיב ככלל פועל מכוח התקנות ולא מכוח הכללים המנהליים (ועל כן שאלת הסמכות מתייתרת); אדרבא, הכללים נועדו להקל התנאים ביחס לאוכלוסיית הבטחוניים הכללית.

13.  שנית, במסגרת הארכת מניעת הביקורים, בוחן הנציב הסיכון הנשקף מהאוכלוסייה הייחודית כולה, בהתאם לחוות דעת גורמי הבטחון, לרבות חוות דעת שב"כ, ועל בסיס זאת מוארכת ההכרזה.

14.  רק אם פונה אסיר לבקשת ביקורים מכוח הכללים המנהליים, נבחן מידע קונקרטי ביחס אליו, ואז שלילת הזכויות או התרתן מקבלת משנה תוקף.

15.  סבורני כי דרך הילוך זה לוקה בפגם.

16.  תקנות סדר הדין מכוחן מורה הנציב על מניעת ביקור (קרי שולל זכות המוקנית בחוק), מציינות במפורש כי השלילה הנה "אצל עצור"; כלומר- הבחינה הנה ביחס לעצור הקונקרטי ולא אוכלוסיית העצורים.

17.  כך, גם ביחס לסעיף 12 (ו), כאשר שלילת הביקור מוארכת, יש למסור הודעה ל"עצור" ולא לקבוצת האסירים, ולעצור האישי זכות אישית לעתור (12 (ו) סיפא).

18.  לא זו אף זו- בימים אלו נדונות עתירות שהוגשו בעניין אוכלוסיית הבטחוניים, עתירות העוסקות בתנאיהם לרבות זכויות הביקור (ראה בג"ץ 54000-08-25 והקשורות); במסגרת עתירות אלו הצהיר והבהיר המשיב כי השקילה אותה הוא עורך היא פרטנית (ראה בג"ץ 54256-08-25).

19.   לראיה, מבהיר העותר כי להחלטת הנציב המאריכה את ההגבלה על הביקורים צורף נספח ובו שמות האסירים מוגבלי הביקור.

20.  דא עקא שאין מחלוקת כי נספח זה כולל את שמות כלל האסירים באגף 21, ולמעשה לא הותר ביקור לאף אסיר.

21.  כלומר- השימוש במידע על כוונה 'רוחבית', ההתייחסות לסיכון העולה מהקבוצה כקבוצה, כשיקול למנוע ביקורים, אינו יכול לעמוד.

22.  מקל וחומר אמורים הדברים, משמצויים אנו במניעת מפגשים כחצי שנה לאחר פרסום הכללים ביחס לאוכלוסייה הייחודית, מעלה משנתיים מאז הוראת השעה הראשונית (לצמצום הפעילות), ותקופה ממושכת ביותר מאז הוראת מעצרם של האסירים עד תום ההליכים.

23.  לכאורה, היה בכך כדי להצדיק קבלת העתירה, שכן החלטת ההארכה לוקה בפגם. אלא שסבורני כי דווקא המסלול המעביר הבחינה בהתאם לנוהל מיום 12/6/25, מביא לשינוי התוצאה. אבהיר.

24.  כעולה מתגובת השב"ס, מעת שפנה העותר (כמו גם עותרים אחרים) לאחר פרסום הכללים מיום 12/6/25 בבקשה לאשר לו ביקורים, בקשה זו נבחנה באופן קונקרטי; כלומר- ביחס לעותר הקונקרטי נבדק מידע קונקרטי ומשמעותו על זכותו לביקור.

25.  גם אם החלטת הארכה הנשענת על מידע כללי ולא פרטני אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק, הרי מרגע שנעשתה בחינה קונקרטית של האסיר הפרטני, בא הליקוי לכלל תיקון.

26.  מהדין לנדון.

27.  על פי מענה אגף המודיעין קיימות מספר ידיעות העוסקות בעותר דנן המעלות מסוכנות, ו"יסוד סביר לחשוד כי העצור עלול לנצל ביקורים" באופן שיפגע בבטחון המדינה או בבטחון הציבור או בסדר של מקום המעצר כאמור בתקנה 12 (ה).

28.  כך ידיעה 5355536 העוסקת הן בבטחון הציבור והן בשמירת הסדר.

29.  יש להדגיש כי מדובר במידע שאינו עדכני וגם אם היה בו להצדיק בעבר מניעה של ביקור, יש לבחון הדברים דה נובו, ככל שתוגש בקשה חדשה לביקור או ככל שתישקל הארכת מניעת ביקורים נוספת.

30.  במצב דברים זה, גם אם כתוצאה מבקשה להיתר ביקור פרטני, נשקלו השיקולים הפרטניים כנדרש ביחס לעותר, והדברים נכונים לשעתו לא מצאתי כי החלטת הנציב בלתי סבירה באופן המצדיק התערבות. ככל שהנציב ישקול הארכת מניעת הביקורים- יש לשקול הדברים מחדש ביחס לעותר זה, בהינתן הידיעה ומשמעה ומועדה, בצד גיל העותר.

31.  עם זאת, יש להבהיר- כי בכל הארכת מניעת ביקור, יש לפעול על פי שיקולים פרטניים, ויש לאפשר לכל אסיר למצות זכויותיו ע"י יידוע מראש באמצעות המנגנון הקבוע בסעיף 12 (ו) סיפא- יידוע העציר ויידוע הסניגוריה.

32.   הואיל ולא ניתן מענה לנושא זה, רואה אני להבהיר דבר זה מכאן ואילך (ולו מפאת חזקת התקינות); הבאתי גם בחשבון הזמן הקצר שעד פקיעת ההכרזה האחרונה על מניעת מפגש (בעוד כעשרה ימים).

33.  נוכח צבר השיקולים- תיקון הליקוי בשיקול הפרטני, חומרת הידיעות, הזמן הקצר שעד פקיעת ההכרזה, איני סבור כי יש מקום להתערב בהחלטת הנציב.

34.  העתירה נדחית אפוא.

ניתן היום, ח' טבת תשפ"ו, 28 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.