העותר טוען במסגרת העתירה כי הוא סובל מנכות ביד וברגל בשיעור של 75%, דבר שמונע ממנו לבצע עבודות פיזיות. נטען כי החלטת המשיב הינה בלתי סבירה הואיל ונפל פגם בהליך השימוע ובמתן זכות הטיעון לעותר, שכן לא נערך לעותר שימוע אשר היה מאפשר לו לשטוח טענותיו בפני הממונה. כן נטען כי החלטת המשיב אינה מבוססת על תשתית ראייתית מספקת ומוצקה. העותר טוען עוד כי בחלק מהימים בהם נעדר היה בטיפולים בבית חולים והיה בחופש מחלה. נטען כי בחודש יולי 2017 חל צום הרמדאן ולכן היה אמור לעבוד עד השעה 13.30 ולא חישבו לו את התקופה בגלל השעות שלכאורה היו חסרות. נטען כי העותר התקשר יום לפני השימוע כדי לנסות ולדחות את מועד השימוע, כי בא כוחו הקודם לא יכול היה להתייצב למועד השימוע, אך משום מה לא נקבע תאריך חדש לשימוע.

המשיב טוען כי העותר נעדר מעבודות השירות וניסיונות רבים, לרבות שיחות בירור, שנערכו כדי להחזירו לעבודה תקינה, עלו בתוהו. נטען כי המשיב התחשב מאוד במצבו של העותר וניתנו לו הזדמנויות רבות להשלים את עבודות השירות, אך הוא לא השכיל לנצלן, ניתק קשר עם המפקח ולא ענה לשיחות טלפון. כמו כן, לא ניצל זכותו לשימוע ובנסיבות אלה הופסקה עבודתו בעבודות השירות. נטען כי העותר חתם על הזמנה לשימוע שנקבע ל- 2.8. נטען כי ב- 1.8 אחר הצהריים נערכה שיחת טלפון בין המפקח לבין העותר, המפקח ציין כי בתאריך 2.8 בשעה 09.00 ייערך השימוע, אך העותר לא התייצב למרות שהוזמן כדין וחתם על זימון ולמרות שתוזכר בטלפון יום לפני כן.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוצגו לעיוני הגעתי למסקנה כי יש לדחות את העתירה.

מהנתונים שהוצגו בפני עולה כי לעותר ניתנו מספר הזדמנויות ונערכו לו שיחות בירור שלא הועילו והוא חזר להיעדר מעבודות השירות ללא אישור, למרות הבטחות שהבטיח לסיים את עבודות השירות ללא היעדרויות ללא אישור. העותר הפגין זלזול מוחלט בעונש שנפסק שעליו לרצות.

בנסיבות אלו, משניתנו לעותר מספר הזדמנויות, לא מצאתי כי בהתנהלות המשיב או בהחלטת המשיב נפל פגם או חוסר סבירות המצדיקים התערבות. העותר לא השכיל לנצל את ההזדמנויות שניתנו לו לסיים את ריצוי עבודות השירות ולא ניתן לקבוע בנסיבות העניין כי החלטת המשיב הינה בלתי סבירה או כי נפל בהתנהלות המשיב פגם המצדיק התערבות. כמו כן, נראה כי העותר לא הפנים את משמעות עונש המאסר שנגזר עליו.

בכל הנוגע לטענות העותר בדבר השימוע, הרי שהעותר חתם על הזימון לשימוע ואף תוזכר טלפונית יום לפני כן. טענותיו כי ביקש לדחות את מועד השימוע בשיחה הטלפונית נטענו ללא ביסוס ולא מצאתי מקום לקבל טענות אלה בנסיבות העניין. מאחר שהעותר לא התייצב לשימוע ולא ביקש דחייתו מבעוד מועד הוא מנוע מלהעלות טענות בפני ביהמ"ש לאחר שלא מיצה את ההליך המנהלי [ראו: רע"ב 9659/05 אבנר דהן נ' מדינת ישראל (4.12.2005); רע"ב 1496/07 רועי כץ נ' נציב שירות בתי הסוהר (26.4.2007); רע"ב 6108/07 מאיר חדד נ' הממונה הארצי על עבודות השירות (12.7.2007)].

בנסיבות אלו, אין מנוס מלדחות את העתירה נגד החלטת המשיב להורות על הפסקה מנהלית של עבודות השירות, שכן מדובר בהחלטה סבירה, שהתקבלה משיקולים ענייניים ובהליך ראוי. העתירה נדחית.

העותר יתייצב לרצות את יתרת עונשו בהתאם לרישומי שב"ס במאסר במתקן כליאה.

העותר יתייצב למאסרו בבית סוהר צלמון (כפי שנכתב בטופס ההפסקה של עבודות השירות) ביום 5.11.17 עד השעה 10.00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על העותר לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים:

08-9787377, 08-9787336.

ניתן היום, ב' חשוון תשע"ח, 22 אוקטובר 2017, במעמד הצדדים.