פסק דין

עתירה זו מופנית כנגד החלטת שב"ס שלא להוציא את העותר לחופשה. העותר מרצה את מאסרו בכלא כרמל. מדובר במאסרו התשיעי. כבר חלפה כמחצית מתקופת מאסרו. העותר טוען כי התנהגותו בכלא תקינה וכי אין עילה שלא להוציאו לחופשה. יוער כי בכתב העתירה התמקד העותר בעניין חופשותיו. בטיעון בפני הועלו גם טענות כנגד החלטות שב"ס לפיהן על העותר לעבור טיפול במילה מסמים, זאת על אף שלטענתו הוא אינו משתמש בסמים כבר כ 20 שנים.

מתגובת שב"ס עולה כי העותר מרצה מאסרו זה לאחר שהורשע בעבירה של סחר בסמים. בהתאם, ועל רקע עברו הפלילי העשיר, קבעו גורמי הטיפול כי עליו להשתלב בתכנית טיפולית לגמילה מסמים. יצוין כי עקב בעיות רפואיות שיש לעותר, ושלא יפורטו מטעמי צנעת הפרט, בחנו גורמי הטיפול בכלא, ביחד עם גורמי הרפואה, את עניינו ולגישתם ראוי לשלב את העותר בתכנית טיפולית. בהתייחס לטענת העותר כי הוא אינו משתמש בסמים מאשר שב"ס כי בבדיקות נרקולוגיות לא אובחן צורך בגמילה פיזית. עם זאת סבורים גומי הטיפול בשב"ס כי יש צורך בטיפול הגמילה שעניינו בהרגלי התנהגות של העותר ודפוסי חשיבתו וחייו.

ב"כ העותר חזרה על טענות העותר כי הגם שהוא הורשע בעבירת סחר בסמים הוא אינו משתמש בסמים, כפי שעלה מכל הבדיקות שנערכו לו. מכאן שאין בסיס לדרישת שב"ס כי העותר ישולב בטיפול גמילה כתנאי לשקילת בקשותיו ליציאה לחופשה.

דין העתירה להידחות.