החלטה

1. כפי שציינתי בהחלטה הקודמת, העתירה הובאה לידיעתי ביום חמישי אחר הצהרים, ומדובר בסד זמנים קצר ביותר, שאינו מאפשר קיום דיון ממשי בעתירה, כאשר האירוע שבגינו מתבקש הסעד, מתקיים היום בערב.

2. לפי סעיף ל"ח.1א לפקודת נציבות 04.40.00, יש להגיש בקשה לחופשה כזאת 45 יום לפני מועד האירוע.

3. כשמדובר באירוע שניתן לשלוט על מועד קיומו, בשונה מברית או חלילה מהלוויה, אין הצדקה לכך שהבקשה הוגשה בחריגה כה בוטה מהוראות הפקודה, בסד זמנים שאינו מאפשר בדיקה מושכלת של הבקשה, וקבלת עמדת כל הגורמים הרלוונטיים לקבלת החלטה מבעוד מועד.

4. כמו כן לא צורף תצהיר לעתירה, בניגוד לאמור בתקנה 2(ב)לתקנות סדרי הדין בעתירות אסירים.

5. די באמור לעיל, כדי להביא למחיקת העתירה על הסף, בהתאם לאמור בסעיף 4(ג), סעיפי משנה 1 ו-3, לתקנות סדרי הדין בעתירות אסירים.

6. למעלה מן הצורך אציין כי מתגובת המשיב עולה כי העותר סירב להשתלב בהליך טיפולי, ואף קיים נגדו חמ"ן שלילי עדכני, אשר הביא לדחיית בקשה קודמת של העותר לחופשה חריגה. יתירה מכך, גם ועדת מסוכנות הספיקה לבחון את בקשתו של העותר, ולא המליצה על מתן חופשה לעותר.

7. בנסיבות הללו, גם אילו הייתה העתירה מוגשת במועד, לא ניתן היה לומר כי נפל פגם בהתנהלותו של המשיב, אשר יכול להצדיק את התערבותו של בית משפט זה.

8. נוכח כל האמור לעיל, אני מוחק את העתירה על הסף.