4. ב"כ המשיב ביקשה לדחות את העתירה, וציינה שאין לעותר זכות קנויה לצאת לחופשה מבית הסוהר. לדבריה, בקשתו של העותר לצאת לחופשה נדחתה על ידי קצינת האסירים זאת בשל עמדת גורמי המודיעין אשר התנגדו ליציאתו לחופשה, לאור ידיעות מודיעיניות שעניינן מעורבות פלילית וכוונות פליליות, ולאור עמדת משטרת ישראל שהתנגדה בשל סכסוך משמעותי ואלים אשר עודנו רלוונטי גם לעת הזו.העותר לחופשה תסכן את שלום הציבור.

בתגובה משלימה, ציינה ב"כ המשיב כי המשיב מתנגד ליציאת העותר לחופשה גם בתנאים של הרחקה, גם בתנאים שישארו חסויים, וגם בכל תנאי אחר, שכן על פי עמדת גורמי הביטחון, תנאי חופשה מחמירים ככל שיהיו אינם יכולים לאיין את רמת המסוכנות הנשקפת כלפי העותר ואת הפגיעה בשלום הציבור אשר עלול להיקלע לזירה.

ב"כ המשיב ציינה כי בשונה מהעתירה בעניינו של האחר, אליו הפנה העותר, הרי שבעניינו של העותר קיים סכסוך פתוח שיש לגביו אינדיקציות על מעורבות של ארגוני פשיעה, דבר שמעצים את המסוכנות ומחזק את התנגדות המשטרה.

על כן, לטענת ב"כ המשיב, בשים לב שהגורם המנהלי פעל בהתאם להמלצות גורמי המקצוע, החלטתו היא במתחם הסבירות ואין הצדקה להתערב בה.

דיון והכרעה

5. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים בעל פה ובכתב ולאחר שעיינתי בחומר החסוי שהוצג לעיוני, מצאתי לדחות את העתירה.

6. כפי שנקבע לא אחת, לאסיר אין זכות קנויה לצאת לחופשה (ראו למשל: רע"ב 4200/16 רחמים צברי נ' מדינת ישראל (30.5.16)).

ההחלטה לאפשר יציאה לחופשה ולקבוע את תנאיה מסורה לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים בשב"ס ולא בנקל יתערב בית המשפט בשיקול דעתם של גורמים אלה (רע"ב 6490/10 לוי נ' מדינת ישראל (6.9.10)).

בין השיקולים שעל שב"ס לבחון במסגרת החלטתו על יציאה לחופשה מצוי גם השיקול של הגנה על בטחון האסיר ושלומו.

כפי שנקבע ברע"ב 6630/19 סולטאן סואעד נ' מדינת ישראל (26.11.19):

"... סכנה לאסיר, משמעה גם סכנה למשפחתו, לסביבתו ולתושבים חפים מפשע שעלולים להיקלע לתקרית שלא בטובתם, מחשש להפרת הסדר והבטחון הציבורי"

7. העותר שבפני מסווג בקטגוריה ב/1 - משטרה, ובהתאם לפקודת נציבות 04.40.00 שעניינה "חופשות אסירים" אסיר שכזה יכול לצאת לחופשה רק באישור משטרת ישראל.

עמדת משטרת ישראל כאמור היא כי לא ניתן להוציאו לחופשה נוכח הסכסוך המשמעותי אשר תלוי ועומד בעניינו ואשר בגינו הוצאת העותר לחופשה עלולה לסכן את בטחונו ואת בטחון הסובבים אותו. להערכת המשטרה לא ניתן לאיין את המסוכנות בשום תנאי מגביל.

בחנתי את החומר החסוי שהוצג לעיוני.

יש בחומר החסוי כדי לבסס את הערכת המשטרה בדבר הסיכון הנשקף לעותר ולסובבים אותו במידה ויצא לחופשה.

8. אני ערה לפסק הדין שניתן ברע"ב 3893/10 מדינת ישראל נ' בועז יונה (20.6.10) אליו הפנה ב"כ העותר. שם העותר הגיש שלוש עתירות ליציאה לחופשה, שתי העתירות הראשונות נדחו ובעתירתו השלישית בית המשפט התיר את היציאה לחופשה בתנאים שיקבעו ע"י המשיב.

בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור שהגיש המשיב וציין כי:

"אמנם, יש במידע המודיעיני שהוצג בפנינו כדי להעיד על כך שקיימות ראיות מנהליות התומכות בטענת המדינה בדבר חובות של האסיר לגורמים עברייניים. מכאן שהחשש שהועלה על ידה בדבר פגיעה במשיב מצד אלה האחרונים אינו קלוט מן האויר. עם זאת, לאחר שעיינו בחומר המודיעיני החסוי ושמענו את טיעוני הצדדים, לא שוכנענו כי החשש בדבר סיכון הנשקף לציבור אם יצא המשיב לחופשה, הינו בעצמה המספיקה להצדיק מתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי...".

שם כאמור, דובר במי שהיה חייב כספים בין היתר לגורמים עבריינים והיה חשש להתנכלות.

בענייננו, מדובר בסכסוך פתוח בו מעורבים ארגוני פשיעה, כך שהסיכון הנשקף לעותר ולסביבתו בשל אותו סכסוך מוערך ע"י המשטרה כסיכון גבוה שלא ניתן לאיון בכל תנאי מכל סוג.

9. משזו הערכת המשטרה בעת הזו, ומשעמדת הגורם המנהלי התקבלה על בסיס אותה הערכה, לא מצאתי כי מדובר בהחלטה בלתי סבירה ועל כן לא מצאתי להתערב בה.

סיכומו של דבר - העתירה נדחית.

ניתנה היום, כ"א כסלו תשפ"ו, 11 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.