פסק דין

עתירה כנגד החלטת ועדת השחרורים מיום 27/10/15 שדחתה בקשת העותר לשחרור מוקדם ממאסר.

העותר תושב עזה, הסתנן לישראל כשברשותו סכין בו נידון בגין הסתננות מזוינת לעונש מאסר של 15 חודשים.

הועדה קבעה בהחלטתה כי אין מקום לשחרור מוקדם נוכח כך שהובא בפניה "מידע מודיעיני בעל רמת מהימנות גבוהה" שעולה ממנו מסוכנות של ממש מצדו של העותר וכי על פי חוות דעת שרות הבטחון הכללי המסתמך על אותו מידע, יש התנגדות לשחרורו של העותר.

במסגרת העתירה, נטען - ועל כך אין חולק - כי תושב עזתי אחר שנלווה אל העותר בעת חציית הגבול, שוחרר ממאסרו שחרור מוקדם ומשכך קיימת אפליה בין עניינו של העותר לבין עניינו של חברו המשוחרר.

במסגרת הדיון היום, הוצג בפנינו אותו מידע שהובא בפני הועדה ואכן מדובר במידע שיש בו כדי להצביע על מסוכנות ממשית הנשקפת מן העותר; למידע זה יש לצרף את העובדה שעולה מחוות דעת שב"כ שהעותר מתגורר באזור הרוחש פעילות טרור ומשכך, צפויה מסוכנות גם בהיבט זה. בנסיבות אלה, יש כדי לאבחן את עניינו של העותר מזה של הנאשם האחר בפרשה שלגביו לא הוצג מידע מעין זה ולכך יש להוסיף את העובדה כי המסוכנות נלמדת גם מנסיבות הכניסה לישראל כשהעותר מחזיק ברשותו סכין שעל פי תיאורה בגזר הדין שניתן, אינה זניחה. אף עניין זה מבדיל בין עניינו של העותר לבין זה של חברו שהורשע רק בידיעה על כך שהעותר מחזיק סכין בכליו.

נוכח נסיבות אלה, אין אנו רואים פגם כלשהו בהחלטת הועדה המצדיק התערבות של ערכאה מנהלית שכן עלה כי העותר אינו עומד ברף השכנוע המצדיק שחרור מוקדם על פי הוראת סעיף 3 לחוק שחרור על תנאי ממאסר.

בנסיבות אלה, העתירה נדחית.