1

1.         המשיב הגיש בבית משפט השלום אשקלון קובלנה פלילית נגד המבקש, בעבירה של תקיפה סתם - ק"פ 24285-09-16. לאחר שמיעת הראיות, בית המשפט זיכה את המבקש מחמת הספק.

2.         המשיב לא השלים עם פסק הדין והגיש עליו ערעור לבית משפט זה.

3.         שמענו את טענות הצדדים ונתנו, ביום 01.01.20, פסק דין הדוחה את הערעור לגופו.

4.         בתאריך 11.02.20, הגיש המבקש "בקשה להחזר הוצאות, לפי סעיף 80 לחוק העונשין התשל"ז-1977". הבקשה נומקה, בעיקר, בכך שבמהלך הדיון בערעור בית המשפט הציע למשיב לחזור בו מהערעור ואף הזכיר את נושא ההוצאות, אולם המשיב עמד על ערעורו והערעור נשמע כסדרו.

2

5.         המשיב התנגד לבקשה בטענות שונות וציין בין היתר כי הקובלנה שהגיש נגד המבקש היתה מבוססת וכי במהלך המשפט הוא הצליח להוכיח את רוב העובדות ששימשו יסוד לאישום, וכן שבהליך הערעור המבקש לא נדרש להגיש כתב טענות כלשהו.

6.         שקלנו את טענות הצדדים והחלטנו לדחות את הבקשה.

להלן יובאו נימוקינו, בקיצור המתבקש מטיב ההליך.

7.         סעיף 80 בחוק העונשין התשל"ז-1977 מאפשר, בהתקיים תנאים מסוימים, לחייב את "התובע" בהליכים פליליים ואת הקובל בהליך של קובלנה פלילית, בתשלום הוצאות ההגנה; והתקנות שתוקנו לשם כך מסדירות את פרטי ההליך ואת נהליו.

נוסח הסעיפים הנוגעים לענין והתכלית המגולמת בהסדר, מלמדים שההסדר מתייחס להוצאות ההגנה בהליך העיקרי, בבית המשפט הדיוני.

נוסחו של סעיף 80(א) הוא -

"משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה, או בשל האישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 בסכום שייראה לבית המשפט; במשפט שמנהל קובל רשאי בית המשפט להטיל על הקובל תשלום כאמור."

ובסעיף 80(ג) נאמר "החלטת בית המשפט לפי סעיף זה ניתנת לערעור כפסק דין בפלילים".

הביטוי "משפט שנפתח", מוסב מטבעו על ההליך העיקרי, בערכאה הדיונית. שם נפתח המשפט הפלילי.

וגם הוראת סעיף 80(ג) מלמדת שהמדובר בהליך המתייחס למשפט בערכאה הדיונית.

8.         תקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר), תשמ"ב-1982, קובעות שבקשה לחיוב בהוצאות הגנה לפי סעיף 80 לחוק העונשין "תוגש לבית משפט עם תום הדיון בענין המעצר, האישום או המאסר של המבקש" ושבקשה שהוגשה "לאחר סיום הדיון" תוגש "לערכאה הראשונה שדנה בעניינו של המבקש".

הוראות אלו בתקנות מלמדות לכאורה שההליך המדובר מתייחס למשפט שהתנהל בערכאה הדיונית ולא על הליך בערכאת הערעור. אולם איננו קובעים מסמרות בנוגע לפרשנות האמורה, שכן הצדדים לא טענו בענין זה.

3

9.         בענייננו, לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט קמא, המבקש הגיש בקשה לחיוב המשיב בהוצאותיו, בהתאם לסעיף 80 בחוק העונשין. בית המשפט דחה את הבקשה בהחלטה מפורטת ומנומקת.

המבקש לא ערער על החלטת בית המשפט, ואף לא ציין בבקשתו את עצם קיומו של ההליך בבית המשפט קמא.

10.       אשר לחיוב המשיב בהוצאות, במסגרת הליך הערעור עצמו - אמנם, עקרונית, ניתן לחייב צד לערעור פלילי בהוצאות, אולם, הכלל הוא שאין מטילים הוצאות בהליך פלילי, אלא בנסיבות מיוחדות וחריגות.

11.       במקרה זה, במהלך הדיון בערעור, ב"כ המבקש ביקש להשית הוצאות על המשיב, אולם בקשתו לא התקבלה ופסק הדין שדחה את הערעור לא חייב את המשיב בהוצאות.

12.       עם מתן פסק הדין בערעור, כאמור, בית משפט זה סיים את מלאכתו, כולל לענין הטלת הוצאות, ואין מקום לשוב ולדון בסוגיות הקשורות לערעור.

13.       סוף דבר, הבקשה נדחית. גם כאן ללא צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ז אייר תש"פ, 10 מאי 2020, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.