החלטה

על פי כתב האישום, בתקופה המאוחרת, קרי בשנים 2013-2012, המערער ייצא מחדש (re-export) בשני מקרים, מישראל לאיראן, דרך יוון, חלקי חילוף צבאיים תוצרת ארה"ב, וזאת מבלי שהחזיק ברישיון הנדרש לכך לפי הדין הפדראלי בארה"ב.

מכתב האישום עולה, כי ארצות הברית מייחסת לאדם זר ביושבו במדינה זרה יצוא של פריטים המהווים ציוד בטחוני תוצרת ארצות הברית. בדונו בטענות המקדמיות של המערער (נספח 4.9 למוצגי המערער) בחן בית המשפט בארצות הברית את שאלת קיומה של סמכות אקסטריטוריאלית במקרה כאמור, בהסתמכו, בין היתר, על הוראות חוק מפורשות ועל פסק דין של בית המשפט לערעורים (2 Cir.) (עמ' 9-6 להחלטה).

טענה שהועלתה על ידי המערער בשלב הערעור לראשונה היא, כי לא קיימת בישראל עבירה מקבילה, במובן זה שאין בישראל עבירה מכוחה ניתן להטיל אחריות על אדם זר (להבדיל מאזרח ישראלי), אשר יושב במדינה זרה ומייצא פריטים המהווים ציוד בטחוני תוצרת ישראל.

בסיכומי המדינה מצאנו התייחסות לקונית לשאלה זו (סעיפים 8-7 לעיקרי הטיעון).

מבלי לקבוע מסמרות בשאלת אם יש להיזקק לטענה זו, משהועלתה בשלב הערעור, ככל שהמדינה מעוניינת להרחיב טיעוניה בנקודה זו, ובה בלבד, עליה לעשות כן עד ליום 12.6.2016. זכות תגובה למערער עד ליום 27.6.2016.

ניתנה היום, ט"ז באייר התשע"ו (‏24.5.2016).