1

1.        לאחר שעיינו בחומר שלפנינו ושמענו טיעוני הצדדים, מצאנו להעיר כי יש ממש בהיבט מסוים בערעור, ולפיו, מכתב האישום המתוקן בו הורשע המערער על פי הודאתו, לא ניתן להסיק בהכרח כוונה לפגוע בנפגע, כפי שמשתמע מסעיפים 14 ו-17 לפסק הדין של בית משפט קמא. זאת, בהינתן העובדה שהפגיעה ארעה תוך יציאה של המכונית ממצב עמידה ותוך נסיעה לאחור. משכך, אנו נכונים לקבל טענת המערער, כי ביסוד הנפשי ניתן לייחס לו מחשבה פלילית ברמה נמוכה יותר כמו אדישות ופזיזות.

2.        עם זאת ועל אף זאת, לא מצאנו כי יש בכך כדי לשנות מהתוצאה הסופית של גזר הדין, בהינתן מכלול הנסיבות החמורות של המקרה, מתחילתו ועד סופו הטרגי, כמתואר בכתב האישום המתוקן.

2

3.        המלצנו אפוא למערער לחזור בו מהערעור, ולראות בכך נטילת אחריות, הבעת חרטה מצידו והכרה בתוצאות הקשות עד-מאוד של התנהגותו.

           המערער - אשר שמע את דברי אביו של הנפגע וחזה במו עיניו בנפגע שהובא לאולם בית המשפט - קיבל המלצתנו וחזר בו מהערעור, והוא נדחה בזה.

           ניתן היום, ‏י"ח באב התשע"ח (‏30.7.2018), בנוכחות הצדדים.

_________________________

  17068620_E01.doc  עכב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,