השופט י' אלרון:

 

1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ג' אזולאי) בת"פ 19493-10-17 מיום 29.8.2019, בגדרו נגזרו על המערער עונש של 12 חודשי מאסר בפועל ועונשים נוספים.

 

עיקרי העובדות הצריכות לעניין

2. כתב האישום המתוקן מייחס למערער עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); 2 עבירות של החזקת נשק שלא כדין, לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין; וכן ביצוע עבירה של ירי באזור מגורים, לפי סעיף 340א לחוק העונשין.

3. על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, במועד שאינו ידוע למשיבה, עובר ליום 12.6.2017, "התעורר כעסו" של נאיל ג'ובראן (להלן: נאיל) על המתלונן.

 

 כתוצאה מכך, קָשַׁר נאיל קֶשֶׁר עם קרוב משפחתו של המערער, עמאר אבו דקה (להלן: רמזי), "לגרום לירי והשלכת רימונים" לעבר בית המתלונן, ובמסגרת זו ביקש ממנו למצוא מאן דהוא שיבצע זאת.

 

נאיל ורמזי פנו למערער על מנת שישמש כשליח עבורם ויפגע במתלונן. נאיל התחייב לשלם כסף למערער, ולממן לו את כל צרכיו אם ייתפס, לרבות "הוצאות שכ"ט עו"ד, קנטינה, ועוד". בנוסף, נאיל צייד את המערער באקדח וברימוני הלם, והעמיד לרשותו רכב לביצוע המעשים.

 

המערער ביצע את השליחות אשר הוטלה עליו בשתי הזדמנויות שונות, כמפורט להלן:

 

האחת, ביום 12.6.2017 המערער ירה 9 כדורים מאקדח 9 מ"מ לעבר ביתו של המתלונן. באותה עת שהו בבית בני משפחתו של המתלונן, וחלק מהקליעים שנורו פגעו בחלון בחזית הבית ובקיר החיצוני.

 

השניה, ביום 11.9.2017 המערער השליך רימון הלם לעבר בית המתלונן, שעה שהוא ובני ביתו ישנו בבית בקרבה למקום פגיעת הרימון. הרימון התפוצץ ויצר בהלה בקרב בני הבית.

 

4. במסגרת הסדר טיעון שנערך בין הצדדים הודה המערער בעובדות כתב האישום המתוקן, והמשיבה התחייבה כי תבקש מבית המשפט להטיל עליו "עונש ראוי של 14 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים" בלבד.

 

לנוכח זאת, הורשע המערער בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום המתוקן בבית המשפט המחוזי בנצרת ביום 14.3.2019.

 

5. בגזר דינו, קבע בית המשפט המחוזי מתחם עונש הולם אחד לכלל העבירות שבהן הורשע המערער, וציין כי מעשיו פגעו פגיעה ממשית בערך החברתי המוגן בעבירות אלו - שמירה על ביטחון הציבור.

 

עוד הוסיף בית המשפט ובחן את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, ובכלל זאת את העובדה כי המערער פעל עבור בצע כסף, וכי היה במעשיו פוטנציאל לנזק חמור מזה אשר נגרם בפועל.

 

משכך, ובהתחשב במדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים, נקבע כי מתחם העונש ההולם את מעשי המערער נע בין 12 חודשי מאסר בפועל ל-36 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים.

 

6. בגזירת עונשו של המערער בתוך המתחם, התחשב בית המשפט המחוזי לחוּמרא באינטרס הציבורי בדבר הרתעה מפני ביצוע עבירות בנשק, ובכך שמעשיו היו עלולים לפגוע אף בבני משפחת המתלונן.

 

מנגד, נשקלו לקוּלא הודאת המערער במיוחס לו, והיותו נעדר עבר פלילי.

 

בית המשפט הוסיף וקבע כי "אין מנוס מהקלה מסוימת" מהעונש אשר היה ראוי להשית על המערער, וזאת לנוכח העונשים אשר הוטלו על יתר המעורבים בפרשה, ובשל עיקרון אחידות הענישה. בהקשר זה צוין כי על נאיל נגזר עונש של 6 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות, ועל רמזי הושת עונש של 3 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות (ת"פ 19622-10-17).

 

7. לנוכח כל האמור, השית בית המשפט המחוזי על המערער עונש של 12 חודשי מאסר בפועל; עונש של 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור "עבירה הקשורה בנשק"; וכן תשלום קנס בסך של 3,000 ש"ח.

 

תמצית טענות הצדדים

 

8. בערעור שלפנינו טוען המערער כי בית המשפט המחוזי החמיר בעונשו יתר על המידה, וזאת בהשוואה לעונשים אשר הוטלו על שולחיו - נאיל ורמזי. לשיטתו, מידת האשם שיש לייחס לו פחותה בהשוואה לזו שיש לייחס לשניים אלו.

עוד טוען המערער כי העונש אשר נגזר עליו סוטה בצורה קיצונית ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים, וכי יש מקום להקל בעונשו אף בשל נסיבותיו האישיות ומשיקולי שיקום.

 

9. בדיון שנערך לפנינו טענה באת-כוח המשיבה כי אין להקל בעונשו של המערער לנוכח חומרת המעשים שביצע ופוטנציאל הנזק שהיה טמון בהם.

 

באת-כוח המשיבה הוסיפה וטענה כי אין להתערב בעונשו של המערער גם לאור ההסכמה העונשית אליה הגיעו הצדדים במסגרת הסדר הטיעון.

 

דיון והכרעה

 

10.  נקודת המוצא בדיון שלפנינו היא כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בעונש שהושת על ידי הערכאה הדיונית, אלא בנסיבות חריגות שבהן על פני הדברים נפלה טעות מהותית ובולטת בגזר הדין, או במקרים שבהם ניכרת חריגה קיצונית ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים (וראו למשל: ע"פ 105/17 זיתוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 2 לחוות דעתי (26.12.2017)).

 

11.  בפסיקתו של בית משפט זה הודגש לאורך השנים כי אין להשלים עם ביצוען של עבירות בנשק, ונקבע לא פעם כי יש להטיל עונשים חמורים ומרתיעים בגין שימוש בנשק חם לצורך פתרון סכסוכים (וראו למשל: ע"פ 4530/19 ג'זאווי נ' מדינת ישראל, בפסקה 11 (11.8.2018); ע"פ 32/14 עמאש נ' מדינת ישראל, בפסקה 20 (17.9.2015)).

 

זאת ועוד, אך לאחרונה קבעתי בעניין אחר כי לנוכח השימוש ההולך וגובר בנשק חם לצורך יישוב סכסוכים בימים אלה - יש להחמיר במדיניות הענישה בגין ביצוע עבירות הכוללות שימוש בנשק חם (ע"פ 4406/19 מדינת ישראל נ' סובח (5.11.2019); להלן: עניין סובח).

 

באותה פרשה הדגשתי את החשיבות שבהחמרת מדיניות הענישה בגין ביצוע עבירות בנשק, וציינתי כי:

 

"השימוש בנשק חם ככלי ליישוב סכסוכים הפך לרעה חולה, וכמעשה של יום ביומו גובה חיי אדם ולעיתים אף את חייהם של חפים מפשע אשר כל חטאם היה כי התהלכו באותה עת ברחובה של עיר. בשנים האחרונות אף חלה עליה מתמדת במספר אירועי הירי המדווחים למשטרה (ראו למשל: דו"ח מבקר המדינה התמודדות משטרת ישראל עם החזקת אמצעי לחימה לא חוקיים ואירועי ירי ביישובי החברה הערבית וביישובים מעורבים 28 (2018))" (עניין סובח, בפסקה 16).

 

 

דברים אלו יפים אף לענייננו.

 

12.  בנסיבות המקרה דנן, אין להמעיט מחומרת המעשים אותם ביצע המערער. המערער פעל עבור בצע כסף, ובשתי הזדמנויות שונות ניסה לפגוע בביתו של המתלונן לעת ערב ובשעה ששהו בו בני משפחתו. בפעם האחת השתמש המערער באקדח 9 מ"מ וירה 9 כדורים אשר פגעו בחלון ובקיר ביתו של המתלונן; ובפעם האחרת השליך רימון הלם לעבר ביתו. אך בנס הסתיימו אירועים אלו בלא נפגעים בנפש.

 

אשר על כן, איני סבור כי העונש שהוטל על המערער מחמיר עמו, או כי הוא סוטה ממדיניות הענישה הנוהגת ומצדיק את התערבותנו. אדרבה, לדידי העונש אשר הוטל על המערער מקל עמו מאוד בהתחשב בחומרת מעשיו.

 

13.  אין לקבל גם את טענת המערער לפיה יש להקל בעונשו לנוכח העונשים אשר הוטלו על שולחיו, וזאת מהטעמים דלהלן:

 

ראשית, העבירות שבהן הורשעו יתר הנאשמים, בכל הנוגע לחלקם בפרשה שבה הורשע המערער, הן חמורות פחות מאלו שהורשע בהן המערער. כך, נאיל הורשע בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ובסיוע להחזקת נשק שלא כדין בלבד; ואילו רמזי הורשע רק בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ושיבוש הליכי משפט.

 

שנית, ומבלי להמעיט בחומרת המעשים שבגינם הורשעו יתר המעורבים בפרשה, הרי שבנסיבות המקרה דנן המערער ביצע את החלק הארי של המעשים החמורים המתוארים בכתב האישום המתוקן. המערער הוא הגורם אשר ביצע את הירי והשליך את רימון ההלם לעבר ביתו של המתלונן, ומעשיו הם אלו שהיו יכולים לגרום חלילה לתוצאה קטלנית של פגיעה בחיי אדם.

 

משביצע המערער את הירי בפועל לעבר בית המתלונן, אין להקל בעונשו אך ורק משום שעשה זאת במצוות שולחיו (וראו גם: ע"פ 5944/10 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 5 (6.5.2012)).

 

שלישית, דין הטענה להידחות אף לנוכח העובדה כי בית המשפט המחוזי התחשב בגזר דינו בעיקרון אחידות הענישה, וכתוצאה מכך העמיד את עונשו בתחתית מתחם העונש ההולם את מעשיו.

 

14.  לבסוף, יש לדחות גם את הטענה כי יש להפחית מהעונש שהוטל על המערער לנוכח נסיבותיו האישיות ומשיקולי שיקום.

 

כידוע, כלל הוא כי בבואו לדון בגזירת עונשם של אלו אשר הורשע בביצוע עבירות נשק, על בית המשפט להעניק משקל עודף לאינטרס הציבורי בדבר הצורך להרתיע מפני ביצוע עבירות בנשק על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם (ע"פ 8416/09 מדינת ישראל נ' מולנר, בפסקה 54 (9.6.2010)).

 

לנוכח זאת, ובהתחשב בכך שנסיבותיו האישיות של המערער נלקחו כבר בחשבון לקוּלא בעת גזירת עונשו, איני סבור כי יש בשיקולים אלו כדי להקל בעונשו מעבר להקלה שהקל עמו בית המשפט המחוזי בגזירת עונשו.

 

15.  סוף דבר - הערעור נדחה.

 

המערער יתייצב לשאת בעונש המאסר בפועל שהוטל עליו ביום 22.12.2019 עד השעה 10:00 בבית המעצר צלמון, או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.

 

ניתן היום, ‏כ"ט בחשון התש"ף (‏27.11.2019).

 

 

 

_________________________

19064690_J04.docxעע