פסק-דין

ערעור על החלטות בית המשפט לעניינים מקומיים ברמת גן (השופט העמית מ' בן-חיים) מיום 8.7.2019 בחע"מ 64908-03-18 (להלן: ההליך הראשון) ובחע"מ 33290-11-18 (להלן: ההליכים הנוספים) שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער.

1. נגד המערער מתנהלים בבית המשפט לעניינים מקומיים ברמת גן הליכים בעניין שורה של דו"חות חניה שעליהם ביקש להישפט בהתאם להוראת סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. דיון בהליך הראשון התקיים ביום 18.6.2018 ובמהלכו ביקש המערער כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בהליך בשל כך שדן והרשיע את המערער בתיק קודם שנדון בפניו. בית המשפט דחה את הבקשה על אתר, בציינו כי הגם שהמערער אכן הורשע על ידי המותב, הרי שההרשעה בהליך האחר התבססה על אי התייצבותו של המערער לדין לאחר שביקש להישפט, ועל כן אין בה כדי להעיד על "נעילת" דעתו לגביו. ההליכים בתיק נמשכו, ובסופו של יום נקבע התיק לשימוע הכרעת הדין ליום 8.7.2019. בפתח הדיון שב המערער וביקש כי המותב יפסול עצמו מלדון בעניינו וזאת בטענה כי בעבר פסק המותב נגדו בהליך הנוגע להיטל השבחהשנדון בפניו בשנת 2009 או בשנת 2010. עוד נטען כי המותב אף הרשיע אותו בהליך אחר בעניין הנוגע לכלב של בנו, וכי ברור למערער כי במידה ותתקבל הכרעה לחובתו, "בית המשפט למעלה יעשה קומבינות איך ישמור על בית המשפט הזה". בית המשפט קמא דחה את הבקשה בציינו כי "אין בפסק הדין שניתן על ידי לפני כעשר שנים (ואשר פרטיו לא זכורים לו וגם הקביעה שניתנה בו לא הוצגה על ידי הנאשם) כדי לקבוע חשש למשוא פנים כלפי הנאשם. יתר על כן, סבורני כי גם פסק הדין שניתן בהיעדר הנאשם (אשר גם הוא לא הוצג בפניי) אין בו לכשעצמו כדי להצביע על אפשרות למשוא פנים כאמור, שכן כידוע פסק דין שניתן בהיעדר, מתבסס על עצם העובדה שהנאשם לא התייצב לדיון במשפטו, להבדיל משמיעת טענות או ראיות". בנסיבות העניין, משהמערער הודיע שבכוונתו לערער על החלטת בית המשפט קמא, עיכב המותב את המשך ההליכים בהליך עד למתן פסק דין בערעור שיוגש. בהמשך אותו היום, התקיים דיון הקראה בהליכים הנוספים, אשר במהלכו חזר המערער על בקשתו לפסילת המותב. אף בקשה זו נדחתה לאור הנימוקים שפורטו בהחלטה בהליך הראשון. אף תיקים אלה עוכבו עד הכרעה בערעור דנן.