פסק דין זה ניתן מכוח סמכותנו בהתאם לסעיף 138(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.

לאחר שעיינו בחומר שבכתב שבפנינו, ובהסכמת המשיבים 1-2 (להלן: "המשיבים"), אנו מקבלים את הערעור באופן שבקשת הביזיון שהוגשה לבית משפט השלום (להלן: "בקשת הביזיון"), אשר ההחלטה בה היא מושא הערעור, תידחה ללא צורך בדיון בבית משפט השלום. החלטת בית משפט השלום מיום 16.2.23 מושא הערעור - מבוטלת, וככל שהמערער שילם למשיבים את ההוצאות שנפסקו בה לחובתו, ישיבו המשיבים למערער סכומים אלה תוך 21 יום.

נציין כי המחלוקת מושא הערעור היא בין המערער לבין המשיבים 2-1 בלבד. הערעור נגד המשיב 5 נמחק ע"פ בקשתו ביום 9.3.2023 ואילו המשיבים 4-3 לא השיבו לערעור על אף שהתבקשו לעשות כן בהחלטה מיום 24.2.2023.

איננו מוצאים מקום להשית הוצאות על המשיבים 1-2 (מבלי שנעלמה מאיתנו בקשת המערער לעשות כן), שכן ההחלטה מושא הערעור ניתנה על ידי בית משפט השלום ללא קיום דיון מתחייב במעמד הצדדים (ר' החלטה מיום 26.2.23 בערעור), כשעניין אחרון זה אינו תלוי במשיבים. ממילא, נראה כי הסעד המקסימלי בו יכול היה המערער לזכות הוא החזרת הדיון לבית משפט קמא לצורך קיום דיון כאמור.

ההסכמה הנוספת של המשיבים לדחיית בקשת הביזיון מייתרת קיום דיון נוסף כאמור, וחוסכת מזמנם של הצדדים ומזמנו של בית המשפט, ואינה צריכה להביא לחיוב המשיבים בהוצאות.

ניתן היום, ט' אייר תשפ"ג, 30 אפריל 2023, בהעדר הצדדים.