1

1.           לפניי בקשה לארכה להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופט מ' כדורי), במסגרתו הורשע המערער, על יסוד הודאתו, בעבירות של אי ציות לפסק דין ובנייה ללא רישיון ונגזרו עליו חתימה על התחייבות להימנע מעבירה של אי קיום צו שיפוטי ומאסר מותנה בן 14 יום. בנוסף הורה בית המשפט למבקש להרוס מעקה שבנה.

2.           פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים - הכרעת דין וגזר דין - ניתן ביום 1.3.15. הבקשה למתן ארכה להגשת הערעור הוגשה, מבלי שהוגש ערעור בצידה, ביום 26.4.15. זאת בעוד המועד להגשת ערעור בהליך פלילי הוא 45 ימים מיום מתן פסק-הדין (סעיף 199 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

3.           לטענת המבקש הערעור לא הוגש במועד בשל העובדה שבגזר הדין ניתנה לו תקופת התארגנות לשם הסדרת היתרי בנייה. המבקש מוסיף כי לא היה מיוצג על ידי עו"ד ולא הבין מבחינה משפטית את המצב ואת הסכמתו לכתב האישום.

2

4.           המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי המבקש לא הצביע על שום טעם שמנע ממנו להגיש במועד את הערעור עצמו ולכל הפחות את בקשת הארכה, וכי העדר ייצוג וטענה שלא הוכחה בדבר חוסר יכולת כלכלית אינם טעמים להארכת מועד. עוד טוען המשיב כי המבקש לא פירט את נימוקי הערעור וממילא לא עמד בנטל להוכיח כי יש בהם ממש, וכי המבקש קיבל את יומו בבית המשפט קמא, היה מודע היטב למשמעות דבריו שם והדבר גם בא לידי ביטוי מופלג בצורת הקלה משמעותית בגזר הדין הנוטה מאוד לקולא לעומת המקובל בתיקים מסוג זה ואינו כולל עונש מוחשי בדמות קנס או מאסר בפועל.

5.           כפי שנפסק:

"הסמכות להאריך מועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור בפלילים אינה מוגבלת למקרים בהם קיים טעם מיוחד (סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982; ב"ש 230/86 עצמון נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(2) 353, 355-356 (1986)). עם זאת, על המבקש הארכת מועד להציג "טעם ממשי המניח את הדעת" (בש"פ 5988/06 נגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.7.06)). בין השיקולים שיש להביאם בחשבון לעניין הארכת המועד נמנים משכו של האיחור, הנימוקים לו, וסיכויי ההליך העיקרי (ראו, למשל, ע"פ 6606/07 מזרחי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.8.07))" (בש"פ 6125/09 רבין נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 11.08.2009)).

6.           דין הבקשה להידחות, משלא עלה בידי המבקש להראות כי מתקיים טעם ממשי המניח את הדעת למתן הארכה המבוקשת.

7.           בעובדה שהמבקש לא היה מיוצג על ידי עורך דין אין כדי להצדיק את אי הגשת הערעור במועד. גם אם ביקש המערער ליטול לעצמו ייצוג משפטי לצורך הערעור ולא היה סיפק בידו להסדיר זאת במועד הקצוב להגשת הערעור, היה עליו לכל הפחות להגיש מבעוד מועד בקשה לארכה, ולא להשתהות בהגשתה עד לאחר חלוף המועד להגשת הערעור.

8.           אשר לנימוקי הערעור, אלו לא פורטו בבקשה המקורית, ובהחלטה מיום 15.7.15 הוריתי למבקש לפרט את נימוקי הערעור.

3

9.           בעקבות זאת הגיש המבקש, שבשלב זה כבר פנה לייצוג משפטי, נימוקי ערעור מפורטים.

10.       בנימוקי הערעור שהגיש העלה המבקש טענות למכביר כנגד האישומים שהועלו נגדו וכנגד שיקוליו של המשיב והתנהלותו, אולם קשה להלום את הניסיון לפרוש יריעת דיון כה נרחבת שעה שהמערער הורשע, כאמור, על יסוד הודאתו.

11.       בעניין זה טען המבקש בסתמיות כי פסק הדין ניתן תוך הטעיה ותוך ניצול מצוקתו של המערער וחוסר ידיעתו המשפטית, כי המשיב ניצל זאת ו"סחט" מהמערער הודאה, וכי יש לראות במצב משפטי זה עילה לבטלות הסכמתו של המערער.

12.       בהתאם לסעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, טעונה החזרה מהודיה רשות של בית המשפט, אשר תינתן רק מנימוקים מיוחדים שיירשמו. על פי הפסיקה, "סמכותו של בית המשפט לאפשר חזרה מהודאה בכל שלב של המשפט משתרעת גם על שלב הערעור. עם זאת, עיתוי הגשת הבקשה לחזור מן ההודיה מהווה שיקול מכריע בבחינת הבקשה ורק במקרים נדירים יותר לנאשם לחזור בו מהודאה לאחר גזירת דינו" (ע"פ 5763/10 תורג'מן נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 3.2.2011)). ספק רב אם עניינו של המבקש נכנס לגדר מקרים חריגים אלו, והנטל המוטל עליו בעניין זה כבד במיוחד. בשים לב גם לקולת העונש שנגזר על המבקש, ניתן לקבוע כי סיכויי הערעור נראים קלושים.

13.       לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה לארכה.