המערער הורשע בעבירת רצח באדישות בכך שירה יריה אחת לעבר מקום עמידת המנוח איתו התגלע ויכוח. הערעור נסוב על חיוב המערער בתשלום פיצוי לנפגעי העבירה בסך של 200,000 ש"ח ועל עונש מאסר על תנאי של 12 חודשים שהושת עליו.

           עיקר טענת המערער מבוסס על כך שהתנהל הליך "עטווה" בינו לבין משפחת המנוח במסגרתו שילם המערער לדבריו סך של 330,000 ש"ח למשפחת המנוח. המערער זנח למעשה לפנינו את ערעורו על המאסר על תנאי, ומכל מקום אין כל עילה להתערב ברכיב עונש זה.

           לא ראינו מקום להתערב בשיעור הפיצויים שנפסקו. זאת גם בהנחה שמלוא התשלום שסוכם במסגרת ההסכם בין הניצים שולם (ובעניין זה איננו קובעים כל ממצא). הסכום שחויב בו המערער אפילו נופל מהסכום המקסימאלי שניתן היה לפסוק לחובתו בהליך הפלילי והוא בוודאי נופל בהרבה מפיצויי נזיקין שנפסקים ברגיל במקרה המתה (לשאלת היחס בין הפיצוי אותו ראוי לפסוק בהליך פלילי להסכמי סולחה למיניהם ראו: ע"פ 2251/21 אבו עראר נ' מדינת ישראל(15.12.2021)).

           הערעור נדחה אפוא.

           ניתן היום, ‏י"ב באייר התשפ"ג (‏3.5.2023).

_________________________

22027270_N13.docx  רח

מרכז מידע, טל'077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט,