ע"פ 2145/24

ביום 10.6.2025, לאור המלצת שירות המבחן בתסקירו מיום 26.5.2025 ועמדות הצדדים שהוגשו ביחס אליה, הוחלט כי המערער יושם במעון הנעול "נווה מנשה" (להלן: המעון הנעול), בסטטוס של "עצור", וזאת עד למתן החלטה אחרת בעניינו.

בהמשך לכך, ביום 3.8.2025 הוגש תסקיר משלים מטעם שירות המבחן, בו צוין כי המערער השתלב במעון הנעול היטב וכי גורמי הטיפול במעון מתרשמים שהמערער אכן מתאים למסגרת טיפולית זו.

לאור זאת, הסכימו הצדדים כי המערער ירצה את יתרת תקופת המאסר שהושתה עליו, בניכוי ימי מעצרו (הן בבית המעצר והן במעון הנעול), במעון הנעול, וזאת בהתאם להוראת סעיף 19ד לחוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית), התשכ"ט-1969. משהתרשמנו כי אכן יש הצדקה לכך, בהתחשב בנתוני המערער וצרכיו, כפי שהם עולים מהתסקירים וחוות הדעת שהוגשו בעניינו, מצאנו לנכון לאמץ את הסכמת הצדדים.

אשר לטענות המערער ביחס לקיצור תקופת המאסר בפועל שהוטלה עליו, מקובלת עלינו עמדת המדינה כי דין טענה זו להידחות. כך, שעה שעונש המאסר האמור – העומד על 24 חודשי מאסר בלבד – הינו הולם, בהינתן חומרת מעשיו של המערער (שהורשע לאחר ניהול הוכחות בביצוע עבירה של מעשה מגונה בקטין בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 348(ב) בצירוף סעיפים 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977)), מחד גיסא, ומאפייניו הייחודיים של המערער, מאידך גיסא. אין צורך לומר כי העונש מקל בהשוואה למדיניות הענישה הנוהגת ביחס לעבירות מסוג זה. ממילא, לא מצאנו הצדקה להקלה נוספת בעונשו של המערער, מעבר לכך שעתה, לאור המוסכם בהינתן נתוניו, הוא ירצה את תקופת המאסר שנגזרה עליו במעון נעול, ולא מאחורי סורג ובריח (על ההקלות וההחמרות הכרוכות בכך).

הערעור מתקבל איפוא במובן זה שהמערער ירצה את יתרת תקופת עונש המאסר שנגזרה עליו (24 חודשים בניכוי תקופת מעצרו בבית מעצר ובמעון נעול) במעון הנעול. יתר רכיבי הענישה יוותרו על כנם.

ניתן היום, י"ח אב תשפ"ה (12 אוגוסט 2025).