1

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

המערער נהג, כך על-פי הנטען בכתב האישום המיוחס לו, ביום 22.05.15 ברח' ז'בוטינסקי ברמת גן, כשהוא שיכור. המערער עשה כן על אופנועו ומשנעצר על-ידי שוטרים ונדרש לערוך בדיקת ינשוף סירב. מכח זה הואשם, כאמור, בנהיגה בשכרות.

המערער הכחיש את המיוחס לו בתשובתו לאישום ובית משפט קמא שמע ראיות, ובראיות שבאו כבר לפני בית משפט קמא בעיקר על-פי עדותה של עת/1, עורכת הדו"ח רס"מ איילת פיינברג, קבע כי המערער סירב לשתף פעולה עם דרישתה לערוך בדיקת ינשוף, וכן לא נעתר לעצתה לערוך בדיקת דם בבית חולים, אלא דרשה שיילקח למחלקת אף אוזן גרון בבית החולים "בילינסון".

בנוסף, ציין בית משפט קמא ובצדק ציין שבאו ראיות רבות המוכיחות שכרותו של המערער אף ללא עשיית שימוש בסירובו לשתף פעולה עם השוטרים, אלא על סמך פסיקתו של בית המשפט העליון, כי ניתן להוכיח שכרות גם בדרכים אחרות וחילופיות כפי שבאו בהחלטות בית המשפט העליון ברשות ערעור 666/86, סאמי סודקי עודא נ' מדינת ישראל פ"ד מ(4), 463.

2

ואכן, בחינת הראיות שהוגשו לבית משפט קמא תלמדנה, כי המערער הריח מפיו ריח חריף מאוד של אלכוהול שנקלט על-ידי מספר שוטרים, היה אפאתי, לא ענה לעניין משנשאל שאלות, גמגם ודיבורו כבד, נכשל בבדיקת נשיפון, משנדרש לעשות בדיקת מאפיינים נכשל כישלון טוטאלי, התנדנד בעמידה, התנדנד בהליכה, חרג מהקו, טעה בספירת צעדים והחטיא במבחן הבאת האצבע לאף.

בנוסף, הודה המערער בכך ששתה שעתיים קודם לבדיקה שתי בירות טובורג.

רק על סמך ראיות אלה ניתן היה, כאמור, להרשיע את המערער, אך בית משפט קמא קבע קביעות עובדה על סמך ממצאי מהימנות תוך שהוא דוחה את גרסתו של המערער כי גם נכשל בסירוב, הן בבדיקת הינשוף שבוצעה והן בבדיקת הדם.

בית משפט קמא קבע כי אמינותו ומהימנותו של המערער נמוכים הם, כאשר טענת ההגנה שבאה בפיו הייתה שבהמתינו לבדיקות שוטרים, מאן דהוא, אלמוני, עמ' 13 לפרוט' מיום 17.12.15 "...ניגש אליי מישהו, היה הרבה בלגאן, ניסה לעודד אותי, להגיש לי בסדר, אני לא רגיל למצבים כאלה, הייתי קצת נסער. הוא עודד אותי ואמר לי 'קח, תשתה משהו, תירגע'. לקחתי, זה היה בקבוק נביעות נראה לי, שקוף כזה, שתיתי, פתאום הרגשתי משהו שורף כזה...".

'ייאמר, שאמירת בית משפט קמא שעסקינן בגרסה בלתי-אמינה יש בה ממש בלשון המעטה.

הנני אפוא סובר שבאופן ברור לא נפלו פגמים בקביעות העובדה שקבע בית משפט קמא שנקבעו, בין היתר, בשל ממצאי המהימנות הנכונים על-פי דעתי. אין מקום להתערב בהכרעת דינו של בית משפט קמא.

ובאשר לעונש, הרי בעניין זה לא בא הערעור ואין בוודאי טענה שאין הוא מידתי.

הערעור נדחה.

הוקלד על ידי נופר דוידי