1

1.         המערער השיג בפני על החלטת הערכאה קמא (תיק ת"ד 2283-06-15, בית משפט השלום לתעבורה בעכו, כב' השופט קאופמן), לפיה עונש פסילת הרישיונות בפועל שהוטל עליו ימנה "רק מסיום כל פסילה תקפה קודמת ולכל המוקדם מיום גזר הדין".

2.         המערער טען כי בהיותו פסול על ידי משרד הרישוי, פסילה מנהלית, בשל מצב בריאותי, אין הוא יכול להתחיל בריצוי עונש הפסילה שהוטלה עליו בבית משפט קמא כאמור. לצד זאת נמסר לו ממשרד הרישוי כי אין הם מסכימים לדון בסיום הפסילה המנהלית בטרם יסיים לרצות את עונש הפסילה שנגזר עליו על ידי בית משפט קמא. נטען כי בידי המערער אישור על מועד הפקדת רישיונותיו בבית משפט אחר, כבר ביום 05/04/16 וכי זהו המועד הנכון לחישוב מניין הפסילה בתיק בערכאה קמא.

3.         בעקבות הערותיי הסכימה המשיבה כי בשים לב לתיעוד שמציג ב"כ המערער לעיונה, ניתן לקבוע כי ריצוי עונש פסילת הרישיונות שנגזר למערער בערכאה קמא רוצה מהמועד שצוין לעיל, ולמעשה ריצויו הסתיים.

4.         נוכח עמדה זו, ראיתי לקבל את הערעור ולקבוע כי מניין ימי עונש הפסילה שהוטל בערכאה קמא יחושב מיום הפקדת הרישיונות, קרי, 05/04/16, ולא כפי שנקבע בערכאה קמא.

            תוצאת האמור היא - כי עונש פסילת הרישיונות שנגזר בערכאה קמא כבר רוצה עד תום והסתיים.

2

ניתן היום, ו' חשוון תשע"ז, 07 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.