בפני

כבוד השופטת ד"ר חיה זנדברג

מערער

עלי דלאשה

נגד

משיבה

מדינת ישראל

פסק-דין

ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום לתעבורה (כב' השופטת שרית זוכוביצקי-אורי) מיום 15.4.2018 בתת"ע 9484-12-17.

כתב האישום

1.     ביום 15.12.2017 הוגש נגד המבקש כתב אישום, ובו יוחסה לו עבירה של שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית בשעת נסיעה במכונית, עבירה לפי תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

2.     לפי כתב האישום, העבירה בוצעה ביום 1.6.2017 בשעה 11:15 בכביש 1, ק"מ 29.

ההקראה

3.     ביום 19.2.2018 הוקרא כתב האישום לנאשם. תשובת הנאשם הייתה כי:

"לאחר שבית המשפט הקריא לי את כתב האישום והבנתי את תוכנו, אני לא מודה. לפני צומת לטרון היה משאית לפניי. רציתי לעקוב, בא רכב פרטי, נתתי לו זכות לעבור וגם השוטר נתתי לו זכות קדימה לעבור, עבר האט עד שהיה מולי, כבר המשאית עברה. ביקש לעצור, אמר לי שלפני שניים וחצי קילומטר הייתי מדבר, אמרתי מה... מוזר, אם כן למה לא כרז לי, אני לא דיברתי בכלל. הכביש היה נקי לא היה רכבים, באמת לא דיברתי. ואם הוציא את הפלט של הפל', אני לא דיברתי ולא החזקתי בפלאפון".

עדות השוטר

4.     ביום 15.4.2018 התקיימה פרשת ההוכחות בתיק. מטעם התביעה העיד עד אחד, השוטר שרשם את הודעת תשלום הקנס. השוטר העיד כי הוא שוטר מזה 25 שנה, וכי הוא סייר תנועה מזה 10 שנים. השוטר העיד כי הוא שערך את הודעת תשלום הקנס, וההודעה הוגשה כראיה (מוצג ת/1).

5.     בהודעת תשלום הקנס נאמר כך:

"אני עומד סטטי בקילומטר 29 לכיוון מזרח וראיתי את הרכב הנ"ל נהוג ע"י הנהג הנ"ל שנוסע ממערב למזרח בנתיב הימני מתוך שניים וראיתי דרך השמשה קדמית של הרכב שנהג מחזיק ביד ימין שלו מכשיר טלפון נייד גדול שחור בגובה פנים, בחוץ אור יום ראות טובה נהג לבדו ברכב. תוך קשר עין רציף עם הרכב עצרתי אותו לפני לטרון בשול".

6.     תגובת הנהג-המערער לפי האמור בהודעת תשלום הקנס הייתה:

"אני בכלל לא דיברתי בטלפון... אני לא החזקתי ולא דיברתי... לטענתך ראית אותי לפני 2-3 ק"מ עברת אותי, עצרת במקום בטוח. למה קראת לי במיקרופון...".

7.     השוטר נחקר בחקירה נגדית מקיפה על-ידי ב"כ המערער. השוטר העיד כי הוא אינו מכיר את המערער ואינו זוכר אותו. השוטר הסביר שכאשר כתב בדו"ח "אני עומד סטטי... לכיוון מזרח", כוונתו הייתה שהניידת בה נסע עומדת לכיוון מזרח, והוא עומד כך שהוא מסתכל על התנועה שמגיעה מכיוון מערב למזרח (עמ' 4 לפרוטוקול). השוטר הסביר כי הוא לא רשם פרט זה בדו"ח כי "זה ברור בשבילי זה ברור איך אני אוכף עבירה" (עמ' 5 לפרוטוקול).

8.     השוטר הוסיף והסביר כי הוא מכיר את הגזרה וכי הוא לא עצר את רכבו של המערער מיד אלא הוא ביקש מהמערער לעצור את רכבו במחלף לטרון, שכן זהו מקום רחב יותר, בו ניתן לעצור את הרכב בבטחה (עמ' 5 לפרוטוקול). בחקירתו החוזרת פירט השוטר כי "יש לנו הנחיה, כאשר מזהים עבירה למשוך את הרכב שביצע את העבירה למקום יותר בטוח, מדובר על כביש מהיר ולא כל נהג יודע לעצור שאני מסמן לו, הם לא יודעים לעצור בשול הדרך, כדי לא לסכן את הנהג ואת עצמי עדיף למשוך אותו למחלף, זה מקום יותר רחב יש שטח הפרדה" (עמ' 6 לפרוטוקול).

עדות המערער

9.     המערער העיד להגנתו, ומסר כי נסע לכיוון ירושלים. 150 מטר לפני צומת לטרון הייתה לפניו משאית. הוא ניסה לעקוף אותה, הסתכל שמאלה והבחין בשני רכבים. הוא נתן זכות קדימה לרכב הראשון, ואז הרכב של השוטר עקף אותו, האט וביקש ממנו לעצור. המערער טען שהוא לא דיבר בטלפון, וכי באותו היום הוא שם את הטלפון שלו על התיקים בכיסא שלידו. הוא ציין כי יש לו אוזנייה, והוא לא היה צריך כלל לדבר (עמ' 6 לפרוטוקול).

10. המערער הגיש פלט שיחות טלפון, שהפיק באמצעות האינטרנט כדי לתמוך בטענתו שלא דיבר בטלפון הנייד במועד האמור (מוצג נ/1) (עמ' 7 לפרוטוקול).

הכרעת הדין

11. ביום 15.4.2018 ניתנה הכרעת דינו של בית-המשפט קמא בתיק. בית המשפט הרשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. בית המשפט קבע שהשאלה אם המערער דיבר בטלפון אם לאו אינה רלוונטית, שכן נוכח הוראת תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה השאלה הרלוונטית היא אם הנאשם החזיק בפלאפון ולא אם הוא דיבר בו. כלשון תקנה 28(ב)(1):

"בעת שהרכב בתנועה, הנוהג ברכב... לא יאחז בטלפון קבוע או נייד, ולא ישתמש בהם ברכב אלא באמצעות דיבורית".

12. בית-המשפט ציין בהקשר זה כי גם השוטר לא טען שהמערער דיבר בטלפון, אלא שהוא ראה את המערער מחזיק בטלפון.

13. בית המשפט קבע כי הוא מאמין לשוטר, וכי הוא אינו מאמין למערער. בית המשפט הדגיש כי הוא הזהיר עצמו כי עניין לנו במצב בו עד אחד בלבד הוא המעיד, ולאחר כל אלו קבע כי המדינה הוכיחה מעבר לספק סביר את אשמתו של המערער.

גזר הדין

14. בעת גזירת הדין, ציין בית המשפט קמא כי המערער נוהג מאז שנת 1990, ולחובתו 19 הרשעות קודמות, ארבע מתוכן עניינן הרשעה בעבירה של שימוש בפלאפון, כשהאחרונה שבהן משנת 2015. נוכח זאת, ונוכח חומרת העבירה של שימוש בפלאפון וההכרח למגרה, גזר בית המשפט את דינו של המערער כדלקמן:

(א)  קנס בסך 1,500 ₪.

(ב)  פסילה על תנאי לחודשיים לתקופה של שנתיים.

(ג)   חתימה על התחייבות בסך 3,000 ₪ להימנע מביצוע עבירה של שימוש בטלפון ללא דיבורית או של אי החזקת הגה בשתי ידיים למשך שנתיים.

הערעור

15. המערער ערער על פסק-הדין. בהודעת ערעור מפורטת, טען עו"ד דלאשה בא-כוחו המלומד של המערער, את כל שניתן לטעון לטובת המערער. עו"ד דלאשה עמד בהרחבה על כך שבעדותו בבית המשפט קמא חרג השוטר והוסיף על הדברים שנכתבו בהודעת תשלום הקנס, והדברים - לטענתו - אינם מתיישבים עם העובדה שהשוטר העיד שאינו זוכר את האירוע. כן הצביע עו"ד דלאשה על כך שבהודעת תשלום הקנס כתב השוטר שבמקום שני נתיבים, זאת בשעה שבכביש 1 יש שלושה נתיבים. בנוסף, טען עו"ד דלאשה שאין זה סביר שהשוטר הצליח לשמור על קשר עין רציף עם רכבו של המערער, וכי נכון היה שהשוטר יפנה אל המערער קודם לכן. לבסוף, הדגיש עו"ד דלאשה כי בית המשפט לא ייחס כל משקל שהוא לפלט שיחות הטלפון שהגיש המערער.

16. ביחס לגזר הדין, טען עו"ד דלאשה כי הקנס גבוה, וחורג מהמקובל, וכי תקופת ההתחייבות שהוטלה על המערער ארוכה ומכבידה יתר על המידה.

17. בדיון בערעור שהתקיים ביום 28.6.2018 שב וטען עו"ד דלאשה בהרחבה, ועמד על הקשיים ועל הפערים שמצא בין עדות השוטר על דוכן העדים לעומת הדברים שכתב השוטר בהודעת תשלום הקנס. עוד עמד עו"ד דלאשה על הקושי בהסתמכות על עד תביעה אחד ויחיד.

18. מנגד, עו"ד אור גבאי, בא-כוחה המלומד של המשיבה, טען כי הערעור סב כול כולו סביב טענות מובהקות שבעובדה וסביב ממצאי מהימנות, ובכגון דא אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב. עו"ד גבאי הטעים כי טענותיו של ב"כ המערער כולן הועלו בפני בית המשפט קמא, ובית המשפט קמא נדרש להן וראה לנכון לדחותן. לפיכך, ביקש עו"ד גבאי כי הערעור יידחה.

דיון והכרעה

19. לאחר העיון, החלטתי לדחות את הערעור. בצדק טען עו"ד גבאי כי עניין לנו בערעור מובהק על קביעות שבעובדה ועל ממצאי מהימנות. וראוי להביא בהקשר זה את דבריו המפורשים והברורים של בית המשפט קמא:

"אני מקבלת כמהימנה את עדותו של השוטר שהבחין בביצוע העבירה. מדובר בשוטר מיומן וותיק אשר הדוח שרשם היה מפורט וכלל את כל הפרטים הרלוונטיים...

אני מעדיפה את גרסת השוטר על פני גרסת הנאשם וקובעת כי הנאשם החזיק בידו את הטלפון הנייד בנהיגה ותוך כדי תנועה" (עמ' 12 להכרעת הדין).

20. הוא שאמרתי: ממצאים מובהקים שבעובדה, וקביעות מהימנות ברורות וחד משמעיות.

21. בית המשפט העליון קבע בפסיקה ענפה ועקבית כי "כלל ידוע הוא כי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, נוכח יתרונה של האחרונה בשל האפשרות להתרשם באופן בלתי אמצעי מהעדויות" (ע"פ 1244/17 גזאוי נ' מ"י, פורסם בנבו (2018), בפסקה 21 לפסק-הדין. וראו עוד ההפניות המופיעות שם).

22. אין כל עילה ואין כל בסיס, משפטי או אחר, להתערב בממצאי העובדה החד משמעיים שקבע בית המשפט דלמטה. לבית המשפט דלמטה נתון היתרון ונתונה היכולת להתרשם באופן בלתי אמצעי מהעדים, והכרעת דינו המפורטת של בית המשפט קמא מלמדת כי בית המשפט שקל את כל השיקולים הצריכים לעניין, תוך שהוא נדרש לכל הטענות שהעלה בא-כוחו המלומד של המערער.

23. כך, מבהיר בית המשפט - לעניין טענותיו המרכזיות של המערער, כפי שהועלו בערעור זה - כי "אני סבורה כי אין סתירות בגרסתו של השוטר. השוטר הסביר כי מדובר באכיפה סטטית שבה הניידת עמדה לכיוון נסיעת הנאשם ואילו פניו של השוטר היו לכיוון התנועה". בית המשפט הוסיף וקבע כי "אינני סבורה כי נפל פגם באופן שבו עצר השוטר את רכבו של הנאשם לאחר שהבחין בעבירה. השוטר כתב כי שמר על קשר עין רצוף עם רכב הנאשם עד עצירתו ועובדה זו לא נסתרה" (עמ' 12 להכרעת הדין).

24. בית המשפט אף הוסיף ונדרש לכך שמדובר בהרשעה על סמך עדותו של עד יחיד, והדגיש כי-

"הזהרתי את עצמי כי הרשעת הנאשם במקרה דנן נובעת מעדותו היחידה של השוטר ואני קובעת כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר את המיוחס לנאשם בכתב האישום" (עמ' 13 להכרעת הדין).

25. מכיוון שכך, ומכיוון שבית המשפט קמא נדרש לכל השאלות הצריכות לעניין, ושקל את כלל השיקולים הרלוונטיים, בקובעו ממצאים מובהקים שבעובדה, בהם אין כל עילה להתערב - דין הערעור על הכרעת הדין להידחות.

26. אשר לערעור על גזר הדין: בערעור אין כל ממש. העונש שהוטל על המערער אינו חורג כלל ועיקר ממתחם הענישה הראוי והמקובל. כעולה מגזר דינו של בית המשפט קמא, למערער עבר תעבורתי בעבירות דומות, וראוי ליחס לכך משקל, כפי שעשה בית המשפט קמא.

27. זאת ועוד, בצדק ציין בית המשפט קמא בגזר הדין כי "שימוש בפלאפון שלא באמצעות דיבורית הינה עבירה חמורה אשר יש למגרה. שימוש בטלפון גורם להיסח הדעת. כתוצאה מכך אף לתאונות".

28. בעולם שבו נראה כי הכול מחזיקים ומשתמשים בפלאפון ללא הרף, אוחזים בו, שולחים באמצעותו הודעות, מצטלמים ומצלמים בעזרתו, וכל כיוצא באלו, חייב להיות ברור כי על הכביש אין מקום לעשיית שימוש בטלפון ללא דיבורית. הא ותו לא. הסחת הדעת שבפלאפון ללא דיבורית ונהיגה בטוחה הם תרתי דסתרי.

29. לא בכדי כך היא הוראתו הברורה של מחוקק המשנה בתקנה 28(א) לתקנות התעבורה. לא בכדי נגזר עונשו של המערער כפי שנגזר.

30. מטעמים אלו, אני דוחה את הערעור על הכרעת הדין ועל גזר הדין.

31. המערער ישלם את הקנס שהוטל עליו בשלושה תשלומים חודשיים, החל מיום 3.7.2018.