1

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה - דין הבקשה להידחות.

1.         כאמור בסעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי רשאי בית המשפט, לבקשת המערער, להרשות הגשת ערעור או בקשה לרשות ערעור לאחר שעברו התקופות האמורות בסעיפים 199 ו- 200 לחסד"פ.

2.         כאשר מדובר בהליך פלילי אין צורך בקיומו של "טעם מיוחד" לשם מתן ארכה להגשת הערעור.

יחד עם זאת, בית המשפט העליון קבע לא אחת כי אין משמעות הדבר כי מתן ארכה בהליך פלילי ייעשה כדבר שבשגרה שהרי זהו היוצא מן הכלל ולכן אין ליתן ארכה להגשת ערעור בפלילים אלא בהתקיים "טעם ממשי המניח את הדעת" (בש"פ 5988/06 נגר נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 25/7/06); בש"פ 6125/09 רבין נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 11/8/09) ).

3.         פסק הדין וההחלטה נשוא הערעור הינם מיום 18/5/08, ומיום 1/3/09 בהתאמה.

2

המבקש אינו חולק על כך כי הן פסק הדין והן ההחלטה נשוא הערעור הומצאו לו כדין והוא היה מודע אליהם, ומכאן לא ברור מדוע המתין המבקש עם הגשת הערעור למעלה מ-7 שנים.

4.         יודגש כי בבחינת קיומו של טעם ממשי המניח את הדעת לאיחור בהגשת ההליך, יש לשקול, בין היתר, את משך האיחור; ההצדקה הנטענת לאיחור וכן את מהות ההליך העיקרי וסיכוייו הלכאוריים, כאשר אין מדובר ברשימה סגורה של שיקולים, אלא על כל מקרה להיבחן לגופו בהתאם לנסיבות הרלוונטיות.

בנסיבות המקרה שבפנינו, לא הצביע המבקש על כל טעם ממשי המניח את הדעת שיש בו להצדיק איחור כה ניכר של כ- 7 שנים באי הגשת ערעור, כאשר אין חולק, כאמור לעיל, כי המבקש ידע עוד בשנת 2008 וכן בשנת 2009, את כל הפרטים הנוגעים לאישור המסירה שעל בסיסו לא בוטל פסק הדין שניתן בעניינו, ואין כאמור כל הסבר מדוע לא הוגע הערעור קודם לכן.

5.         למעלה מן הדרוש אציין כי, מבלי לקבוע מסמרות, לא מצאתי בטעמים ובסיכויי הערעור מובהקות שיש בה כדי לאיין את מכלול השיקולים האחרים, להטות את הכף ולשכנע כי יש לפנינו טעם ממשי המניח את הדעת להארכת מועד בת מעל 7 שנים.

            סוף דבר - הבקשה נידחת.

ניתנה היום, י"ד סיוון תשע"ו, 20 יוני 2016, בהעדר הצדדים.