1

המערער וב"כ לא התייצבו לדיון שהתקיים ביום 16.2.21 בבית המשפט לתעבורה מרכז בתיק תת"ע 10938-02-20; מועד הדיון נקבע בעקבות בקשת דחייה של ב"כ המערער. בעקבות כך הורשע המערער בהיעדרו, בגין שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית במהלך נהיגה ביום 31.3.2019, עבירה לפי סעיף 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961, ונדון ל- 30 ימי פסילת רישיון נהיגה בפועל, שלילה מותנית וקנס בסך של 2500 ₪.

בגזר הדין צוין כי לחובת המערער 27 הרשעות תעבורה קודמות, ובכללן 3 הרשעות קודמות בעבירה דומה.

2

ביום 18.7.21 הוגשה לבית משפט קמא בקשה לביטול פסק הדין. ב"כ המערער טען בבקשה כי מועד הדיון לא נרשם ביומן המשרד בשל טעות של עובדת מחליפה, וכי העובדת הקבועה האחראית על הרישום, שהתה בביתה בשל אילוצי קורונה. עוד נטען כי המערער כופר בעבירה, וכי ייגרם לו עיוות דין אם לא יכול להעלות טענותיו.

בית המשפט קמא דחה בקשתו של המערער. בהחלטה שניתנה ביום 19.7.21 צוין כי הבקשה הוגשה באיחור רב ואינה נתמכת בתצהיר; טעות משרדית אינה מהווה עילה לאי התייצבות; כפירה אינה מעלה קיומו של עיוות דין, והעונש שהוטל הינו סביר, נוכח מהות העבירה והעבר התעבורתי.

בהודעת הערעור נטען כי לא היה מקום להרשיע את המערער שלא בפניו נוכח כך שדבר היותו מיוצג היה ידוע לבית המשפט, וניתן היה בנקל לברר ביום הדיון את נסיבות אי התייצבות הסניגור; עוד נטען כי לא ניתן היה להטיל על המערער עונש חמור מעבר לקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס, בלא להזהירו קודם לכן, כפי שעולה מפסק הדין ב- רע"פ 5465/13; בנוסף, נטען כי המערער כופר בעבירה, וכי השוטרת שערכה את הדוח לא שמרה על קשר עין לנעשה ברכב; נטען כי העונש מכביד עם המערער נוכח צרכי פרנסתו כנהג משאית, וכי בית המשפט הביא לידי ביטוי את עברו של המערער, בלא לקבוע מתחם ענישה בגין העבירה.

עוד העלה ב"כ המערער טענה אותה לא העלה כלל בבקשה שהוגשה לבית משפט קמא - ואין מקום להתייחס אליה בשלב הערעור - לפיה המערער לא היה מודע למועד הדיון בבית משפט קמא, וטענה עובדתית זאת אף לא נתמכה בתצהירים. טענה נוספת שלא נטענה בפני בית משפט קמא, עניינה בכך שבית המשפט עיין לפני מתן גזר הדין, במרשם העבירות התעבורתיות של המערער חרף כך שהמערער לא הועמד על אפשרות זאת בהזמנה לדין, כנדרש בסעיף 188(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב -1982. טענה דומה לזו, שנדחתה על ידי, הועלתה על ידי ב"כ המערער גם במסגרת עפ"ת 67199-08-21 שנדון ב"מקביל" לדיון בתיק זה, ואין אני רואה מקום לקבלה בשל אותם טעמים שפורטו בהחלטה בעפ"ת 67199-08-21, זאת כאמור, מעבר לכך שב"כ המערער לא העלה טענה זו לראשונה, כנדרש, בפני בית משפט קמא.

3

על פי הוראת סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב -1982 ניתן היה לקיים את הדיון בסוג עבירה זה, גם שלא בנוכחות המערער או בא כוחו, ולא היתה חובה להימנע מקיום הדיון, גם אם היתה מודעות לכך שהמערער מיוצג על ידי סניגור. מעיון בתיק בית משפט קמא עולה כי המועד בו התקיים הדיון, נקבע בהחלטה שניתנה ביום 8.2.21 בעקבות בקשת ב"כ המערער עצמו לשינוי מועד דיון קודם שהיה קבוע לשמיעת התיק. התקלה המשרדית שתוארה בבקשת ב"כ המערער, אינה מהווה עילה לביטול הדיון, גם משלוקחים בחשבון היעדר עובדים על רקע אילוצי הקורונה, ויש לציין כי הבקשה לדחיית הדיון הוגשה ימים ספורים בלבד לפני מועד הדיון שנקבע. לא למותר להוסיף כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה כאמור, בשיהוי של כ- 5 חודשים, ללא מתן הסבר.

מעיון בדוח עולה כי השוטרת הבחינה כי רכב המשא בו נהג המערער סטה לעבר השולים ולאחר מכן ראתה את המערער בקשר עין ישיר מדבר בטלפון הנייד: "הבחנתי כי הנהג אוחז בטלפון בידו הימנית צמוד לאוזן ימין, שפתיו זזות ורק ידו השמאלית נמצאת על גלגל ההגה". עוד צוין בדוח כי ברכב לא היתה מותקנת דיבורית. בדוח נרשמה גם תגובת המערער לפיה ניסה לחבר אוזניות לטלפון. בנסיבות אלה, הרי שאין לקבל את טענתו הכללית של המערער כי ייגרם לו עיוות דין אם לא יוכל להשמיע טענותיו לעניינה של העבירה.

הטענה כי המערער לא הוזהר כי ניתן להטיל עליו עונש חמור יותר מהקנס המופיע בהודעת תשלום

הקנס, אינה עולה בקנה אחד עם הרישום על פני הודעת הקנס לפיו במקרה של הרשעה צפוי מקבל הודעת הקנס להטלת עונשי קנס ופסילה. אכן, בית משפט לא קבע מתחם ענישה בגין העבירה הנדונה, ואולם העונש שהוטל על המערער אינו מחמיר עימו בהינתן הרשעותיו הקודמות.

בנסיבות אלה, נדחה הערעור.

המערער יפקיד רישיון הנהיגה במזכירות בית משפט לתעבורה עד יום 28.12.21 שעה 12:00.

מזכירות בית משפט תעביר פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ז כסלו תשפ"ב, 20 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.