1

1.         לפניי ערעור על גזר דינו של בית משפט לתעבורה בחיפה בתיק תת"ע 9405-06-18, מיום 9.3.2021.

2.         כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו נהיגה ברכב והסעת נוסעים, בהיותו נהג חדש, ללא מלווה בניגוד לסעיף 12 א (2) לפקודת התעבורה.

3.         המערער, תחילה, כפר בעובדות כתב האישום והתיק נקבע ליום 21.9.2020. המערער לא התייצב למועד הדיון ובית משפט קמא מצא לנכון לשפוט את המערער בהעדרו. בית משפט קמא דן את המערער בהעדרו, הרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וגזר עליו העונשים הבאים: פסילה בפועל בת 85 ימים, פסילה על תנאי לתקופה של חודשיים למשך שנתיים וכן קנס בסך 900 ₪.

4.         המערער הגיש בקשה לבטל את פסק הדין ובד בבד עם הגשת הבקשה הגיש בקשה לעכב את ביצוע גזר הדין עד למתן החלטה בבקשה לביטול.

2

5.         בית משפט קמא בהחלטתו מיום 10.12.20 עיכב את גזר הדין ודרש תגובת המשיבה. משלא הוגשה התגובה ביטל את גזר הדין שניתן וזאת על פי החלטה מיום 11.1.2021.

6.         המערער, הפקיד את רישיון הנהיגה במזכירות בית המשפט וזאת ביום 2.12.2020 ,טרם החלטת בית המשפט בעניין עיכוב ביצוע גזר הדין.

7.         ביום 9.3.2021 טענו הצדדים לעונש ולאחר שבית המשפט שמע את טיעוני הצדדים גזר על המערער את העונשים הבאים:

            פסילה לתקופה של 45 ימים בניכוי 4 ימי פסילה שריצה בפועל וכן פסילה על תנאי לתקופה של חודשיים למשך שנתיים וכן קנס בסך 900 ₪.

8.         המערער לא השלים עם גזר הדין והגיש את הערעור שלפניי.

9.         עיקר הטרוניה של המערער מתמקדת בנסיבות הפקדת רישיון הנהיגה במזכירות בית המשפט, כך שלטענתו המערער ריצה את מלוא העונש וכי בית המשפט לא התחשב מספיק בעובדה זו.

10.       המערער לבקשת בית המשפט צירף אישור ממשרד הרישוי עולה ממנו כי ביום 11.12.20 , בעקבות החלטת בית המשפט בדבר עיכוב ביצוע גזר הדין, בוטלה השלילה במשרד הרישוי.

11.       לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, אני סבור כי דין הערעור להידחות.

12.       העונש שהושת על המערער-45 ימי פסילה בפועל, הוא עונש סביר ומאוזן ואינו סוטה מרמת הענישה המקובלת; זאת ועוד בית משפט קמא ציין בצורה מפורשת בגזר דינו כי התחשב בנסיבות שבהן המערער הפקיד את רישיון הנהיגה ביום 6.12.2020 וכי למעשה המערער ריצה רק 4 ימי פסילה בלבד, ונסיבות אלו קיבלו ביטוי כפי שציין בית המשפט בעת מתן גזר הדין שהביאו את בית המשפט לקבוע עונש ברף התחתון של מתחם הענישה, ואין לראות בכך כל טעות מצד בית משפט שמחייבת התערבות בית משפט זה.

3

13.       כפי שקבע בית משפט קמא, גזר הדין עוכב, הפסילה בפועל בוטלה והיה באפשרות המערער לנהוג, עם זאת, בית המשפט התחשב בהפקדת הרישיון והערפל שהתלווה לעצם נהיגתו וכימת זאת במסגרת גזר הדין זו הסיבה שהביאה בית משפט לגזור עונש של 45 ימים במקום 85 שגזר כששפט את המערער לראשונה בהעדרו

14.       במידה ולמערער יש טענות אודות חישוב הפסילה, עליו לפנות למשרד הרישוי.

15.       כפוף, לכך, הערעור נדחה.

ניתן היום, כ"ו סיוון תשפ"א, 06 יוני 2021, בהעדר הצדדים.