1

בפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (כב' השופטת כ' פאר גינת) שניתנה בתיק תת"ע 8936/03 ביום 19.6.2016 לפיה נדחתה בקשת המערער להצהיר כי הפקיד את רישיון הנהיגה על פי גזר הדין שניתן באותו תיק.

ביום 5.9.2005 הרשיע בית משפט קמא את המערער במסגרת תת"ע 8936/03 בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף וזאת על סמך הודייתו. בגזר הדין השית עליו בית משפט קמא, בין היתר, פסילה בפועל לתקופה של 18 חודשים וזאת במצטבר ליתר הפסילות שהוטלו עליו עד כה.

המערער הציג אישור המעיד לכאורה על הפקדת רישיונו במזכירות בית המשפט ביום 3.10.2006 אלא שאותה הפקדה מתייחסת לתיקים אחרים ולא לתיק 8936/03. לטענת המערער, יש לחשב את תוקפת הפסילה בגין התיק הנ"ל ממועד הפקדת הרישיון במזכירות בית המשפט ביום 3.10.2006.

דין הערעור להידחות.

2

בהתאם להלכה שנקבעה בבש"פ 9075/12 ג'אבר נ' מדינת ישראל (14.4.2014) הסמכות לחישוב מניין ימי פסילת רישיון נהיגה על פי גזר דין נתונה לרשות הרישוי ונגד החלטתה ניתן להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים.

לפיכך, היה על המערער להביא טענותיו בפני רשות הרישוי לה נתונה הסמכות לדון ולהכריע בהן.

למעלה מן הצורך אוסיף כי אף לגופו של עניין, ובהתעלם מסוגיית הסמכות, ספק אם היה מקום לקבל את טענות המערער. סעיף 61(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] קובע כי מי שנפסל מהחזיק רישיון נהגיה חייב להמציא את הרישיון לרשות הנקובה בתקנות בתוך התקופה שנקבעה בהן. תקנה 556(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961 מורה כי מקום בו נפסל בעל רשיון נהיגה על ידי בית משפט מהחזיק ברשיונו, ימציא בעל הרשיון את רשיון הנהיגה שלו לאותו בית המשפט שהורה על פסילתו מיד לאחר שהודע לו על הפסילה. תקנה 557(ה) לתקנות התעבורה מוסיפה ומורה כי :

"המציא בעל הרישיון את הרישיון לרשות לפי חלק זה, וחלה עליו, בשל פסילה אחרת, חובה להמציאו פעם נוספת לרשות לפי חלק זה, ימציא לה אישור על ההמצאה הקודמת, שנתנה לו הרשות שלה המציא את הרישיון, ומירוץ תקופת הפסילה הנוספת לא יתחיל לפני שהמציא את האישור כאמור".

מכאן, שכל עוד לא המציא המערער אישור על הפקדת הרישיון במסגרת התיק האחר, לא תתחיל תקופת הפסילה בגין תיק זה.

בכל מקרה, מחמת הסמכות הנתונה לרשות הרישוי בכגון דא, אני מורה על דחיית הערעור.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ג תמוז תשע"ו, 19 יולי 2016, בהעדר הצדדים.