1

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

נגד המערער הוגש כתב אישום, על-פיו, ביום 03.10.14 בשעות הצהריים בנהגו את מוניתו ברח' ירושלים ביפו גרם לתאונת דרכים. המערער, בעת שמוניתו חונה, פתח את דלת הנהג הפונה אל הכביש, ואז הגיע הנפגע, רוכב אופנוע כבד וגדול, אשר הדלת נפתחה על אופנועו. הוא נזרק אל עבר מונית אחרת, אשר חנתה בצד השני - כל זאת לעיני עד ראיה שעמד בצומת שאין לו כל נגיעה לעניין, אשר מסר עדות מפורטת, ברורה, חד-משמעית באשר לנסיבות קרות התאונה לפני בית משפט קמא.

בית משפט קמא ובצדק, תוך קביעות עובדה וממצאי מהימנות נכונים לטעמי, הרשיע את המערער בעבירות בהן הורשע על-פי כתב האישום, דהיינו על-פי תקנות 21ג' ו-80 וסעיפים 21(ב)(2) לת"ת וסעיף 38(3) לפקודת התעבורה, הקובע חובת פסילת מינימום של שלושה חודשים, בנסיבות.

הערעור שבפניי היה על הכרעת הדין ועל גזר הדין. אומר כבר עתה, כי הנני דוחה את שניהם.

בית משפט קמא הוציא תחת ידו הכרעת דין מפורטת, ברורה, נכונה, יפה, הכרעת דין לתפארת וכך גם גזר הדין אשר כתב.

2

לאחר הערותיי ב"כ המערער חזר בו מהערעור על הכרעת הדין, שקל את כל השיקולים הנכונים והצריכים לעניין, בית משפט קמא דחה את טיעוני התביעה לעניין גזר הדין לצורך הכבדה שאין להן הצדקה, והוציא תחת ידו בהתאם לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, הוציא תחת ידו גזר דין ונכון ובצדק - ארבעה חודשי פסילה בפועל, קנס של 1,500 ₪ ופסילה מותנית. גם כשמדובר בנהג מונית, נהג רכב ציבורי, העונש הוא נכון.

המערער גם מבקש שבית המשפט ילך לקראתו של המערער ויסווג את עונש הפסילה כך שיוכל להתפרנס מנהיגה על אופנוע. לצערי, כל שאמרתי על הלכת אי-ההתערבות חל גם בעניין זה.

הנני דוחה את הערעור על כל חלקיו.

באופן מיוחד בתיק זה, מצאתי לציין את פסק דינו של בית משפט קמא לטובה.

עיכוב הביצוע של עונש הפסילה יוארך עד יום 17.07.16, עת יפקיד המערער את רישיון הנהיגה שלו במזכירות בית המשפט לתעבורה בת"א-יפו.

הוקלד על ידי נופר דוידי