1

בפניי ערעור על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה (כב' השופט נאיל מהנא), אשר הרשיע את המערער על פי הודאתו, בעבירה של נהיגה בקלות ראש ואי ציות להוראות שוטר במדים.

בית משפט קמא הטיל על המערער תשלום קנס בסך 1,500 ₪, פסל את רישיון הנהיגה שלו לתקופה של 6 חודשים, וכן הטיל עליו 6 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים.

ב"כ המערער טען כי מדובר בעונש חמור, וכי בית משפט קמא לא התייחס לעברו הנקי של המערער ולנסיבות חייו. בנוסף, טען, כי גזר הדין לא נומק בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין.

אכן, ראוי היה כי בית משפט קמא יצעד לפי המתווה הקבוע בתיקון 113, ואולם בית המשפט העליון קבע כי גם במצב בו הערכאה הדיונית לא קבעה מתחם ענישה הולם, או שלא קבעה אותו כהלכה, אין משמעות הדבר בהכרח ביטול פסק הדין (ראה ע"פ 4152/13, הראל ישראלי נ' מדינת ישראל, מיום 13.8.14, ע"פ 1637/13, רועי גולן ואח' נ' מדינת ישראל, מיום 15.7.14, ע"פ 2357/13, איתמר רוש נ' מדינת ישראל, מיום 13.10.13).

המערער הודה כי הגיע לצומת שהיה חסום וסגור, ועל אף שהשוטר סימן לו לעצור, הוא המשיך בנסיעה, ונהג בקלות ראש בכך שהמשיך בנסיעתו במהירות וגרם לשוטרת לזוז הצידה ממקום עמידתה כדי להימנע מפגיעה מרכבו של המערער.

2

בסופו של יום, אין מדובר בעונש חריג המצדיק התערבות ערכאת ערעור, ולפיכך אני דוחה את הערעור.

אם הנאשם טרם הפקיד את רישיון הנהיגה שלו, עליו לעשות כן עד ולא יאוחר מיום 1.12.15.

יש לשלוח העתק לב"כ המערער.

העתק נמסר לב"כ המשיבה.

ניתן היום, כ"ח בחשוון תשע"ו, 10 בנובמבר 2015, בהיעדר הצדדים.