1

בפניי שני ערעורים שהוגשו על ידי המערערת שאוחדו לצורך הדיון.

הערעור בעפת 45286-08-22 מופנה כנגד החלטת בית המשפט לתעבורה מחוז מרכז (כב' השופטת הבכירה א' וישקין) בהמש 10259-05-22 מיום 9.6.22 לפיה נדחתה בקשת המערערת מיום 18.5.22 להארכת מועד להישפט בגין עבירה של נסיעה על שולי הדרך בניגוד לתקנה33(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א -1961, בעת נהיגה ביום 6.6.21 בכביש 57 (דוח מספר 11500656969). המועד האחרון לתשלום הקנס חל ביום 2.11.21 והקנס שולם ביום 28.10.21.

הערעור הנוסף בעפת 6997-09-22 מופנה כנגד החלטת בית משפט קמא (כב' השופטת ל' שלזינגר - שמאי) בהמש 10264-05-22 מיום 9.6.22 לפיה נדחתה בקשתה של המערערת מיום 18.5.22 להארכת מועד להישפט בגין עבירה דומה של נסיעה על שולי הדרך, בכביש 57, ביום 28.4.21. (דוח מס' 95500791082). המועד האחרון לתשלום חל ביום 16.11.21, והקנס שולם ביום 28.10.21.

המערערת טענה באמצעות ב"כ, כי מי שנהגה ברכב דרך קבע, היא בתה, גלית אטר אלון, וכי המערערת למדה על קיום הדוחות בעקבות קבלת הודעה מרשות הרישוי על אמצעי תיקון שהוטלו עליה. לבקשות צורף תצהירה של גלית המאשרת כי נהגה ברכב בדרכה לעבודתה בהרצליה, וכי היא ששילמה את הקנסות בלא לדעת כי התשלום מהווה הודאה. בתצהירה של גלית צוין כי פנתה בחודש נובמבר 21 למשטרת ישראל בבקשות להישפט שנדחו על ידי משטרת ישראל. עוד נטען כי ייגרם למערערת עיוות דין אם תישא בעבירות שלא בוצעו על ידה.

2

בית המשפט קמא קבע בהחלטתו בהמש 10259-05-22 כי תשלום הקנס משכלל הרשעה, וכי בנסיבות המתוארות לא עולה חשש לקיום עיוות דין.

בהחלטת בית משפט קמא בהמש 10264-05-22 נקבע באופן דומה, כי עם תשלום הקנס השתכללה הרשעתה של המערערת, וכי אין נפקות לזהות משלם הקנס; עוד צוין כי לא ניתן כל הסבר לאיחור בהגשת הבקשה, וגם אם מדובר באיחור קצר יחסית, אין מקום לקבלת הבקשה, שכן מתן אורכה במקרים כאלה מהווה "מדרון חלקלק", שאין לדעת לאן יוביל.

בהודעת הערעור חזרה ב"כ המערער על הטענות שעלו בבית משפט. בנוסף נטען כי על פי נוהל את"ן 2.231.06 ניתן להסב דוחות גם לאחר תשלום הקנס.

לא ראיתי מקום לקבלת הערעורים.

המערערת שלא צרפה תצהירים מטעמה, מוחזקת כמי שידעה על הדוחות שיוחסו לה, שנשלחו לכתובתה, ותשלום הקנסות מעיד על קבלת הדוחות. כפי שצוין, הוראת סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי תשמ"ב- 1982 (חסד"פ) מורה כי "שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו". אכן, ניתן לאפשר הארכת מועד להישפט גם לאחר תשלום קנס, אולם יש להצביע על נימוקים מיוחדים הנדרשים ביתר שאת נוכח התשלום. המערערת לא טרחה להבהיר מדוע לא התבקשה הסבת הדוחות במועד, והבקשות שהופנו למפנ"א בחודש נובמבר 21 מעידות כי הייתה מודעת לאפשרות זאת, שניתן היה גם לעמוד עליה מההנחיות המופיעות בגוף הודעת תשלום הקנס.

על האמור יש להוסיף כי המערערת הגישה בקשותיה להארכת מועד להישפט לבית משפט קמא כ- 6 חדשים לאחר הפניות למפנ"א; לא ניתן כל הסבר ממשי לשיהוי ניכר זה, ולא ניתן לקבוע כי הבקשות עוכבו בשל סיבות שלא היו תלויות במערערת (סעיף 229(ה) לחסד"פ).

בקשה להסבת דוח יש להגיש במועד, וכבר נפסק לא אחת, כי אין לשעות לטענה בדבר עיוות דין הקשורה בזהות מבצע העבירה העולה בבקשה להארכת מועד המוגשת בחריגה מסד הזמנים הקבוע, ללא הסבר ממשי "שכן אם תתקבל...משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה. אין להלום דבר זה, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות ברירת משפט שכל מהותן לייעל ולקצר הליכים." (רע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל, בפסקה ה (27.12.2011)). (וראו גם - רע"פ 1446/14 אסדי ריאד נ. מדינת ישראל, 26.3.2014).

3

ב"כ המערער טענה כאמור כי על פי נהלי המשטרה (נהל את"ן 2.231.06) ניתן לקבל בקשה להישפט גם לאחר תשלום הקנס, אולם אין בהוראה אליה הופניתי כדי לשנות מהאמור, שכן ההוראה מתייחסת להגשת בקשה להסבה תוך 90 יום - מסגרת הזמן הקבועה בסעיף 229 לחסד"פ - כאשר שולם קנס באותו פרק זמן, והובהר בסעיף 6(א) לנוהל כי אם תוגש הבקשה לאחר חלוף 90 הימים, כלומר בחלוף המועד, "לא תטופל הבקשה", "אלא אם נמנע מהפונה לפנות במועד והבקשה הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה", וכאמור לא זה מצב הדברים בעניינה של המערערת.

הערעור נדחה לפיכך.

מזכירות בית המשפט תעביר פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ה' חשוון תשפ"ג, 30 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.