1

ערעור זה דינו מחיקה על הסף, אף ללא שנדרשה תגובה ומבלי שיש מקום לקיים בו דיון.

החלטת בית המשפט קמא מדברת בעד עצמה ועולה בקנה אחד עם קביעותיו של בית המשפט העליון בע"פ 7323/19 אבו שריפה נ' מדינת ישראל (26.2.2020).

טענה כי החלטת בית המשפט קמא "מסיימת את ההליך" ולכן מהווה "פסק דין", דינה להידחות ואין היא יכולה ליצור יש מאין זכות ערעור על פסק דין חלוט משנת 2019.

2

כידוע, "במסגרת הליך פלילי אינה מוקנית זכות לערר או לערעור על החלטה שאינה בגדר "פסק דין", ואין סמכות לבית המשפט לדון בערעור או בערר שכזה או לתת רשות להגישו; זאת, למעט באותם מקרים בהם נקבעה זכות כזו במפורש בחוק..." (בש"פ 4804/17 ברמלי נ' מדינת ישראל (9.8.2017)).

כפי שנקבע בבש"פ 9072/12 ג'אבר נ' מדינת ישראל (14.4.2014), הסמכות לדון בבקשה בעניין חישוב הפסילה או "קביעת מועד תחילת ריצוי הפסילה", כפי שהכתיר המערער את בקשתו שהוגשה לבית המשפט קמא, נתונה לרשות הרישוי. תקיפת החלטת רשות הרישוי תהא בהגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים. הא ותו לא. כל מסלול אחר דינו דחייה כפי שקבע בית המשפט קמא ובצדק.

בנסיבות אלה, דחיית הבקשה על ידי בית המשפט קמא אינה גוררת אחריה זכות ערעור מנה ובה.

השורה התחתונה אפוא היא, שאני מוחק את הערעור.

המזכירות תשלח עותק החלטה זו לצדדים ותסגור את התיק.

ניתנה היום, ד' סיוון תשפ"ב, 03 יוני 2022, בהעדר הצדדים.