1

1.      לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לתעבורה בחיפה מיום 12.9.18 שניתנה בהמ"ש 1714-08-18 (להלן: ההחלטה). בהחלטה נדחתה בקשת המערערת להארכת המועד להישפט בגין 2 הודעות תשלום קנס מיום 11.8.17, שמספרם 90509739117 וכן 90509739059 (להלן: "הדוחות").

2.      לטענת המערערת, ביום 11.08.17 נרשמו 2 דוחות על שמה בעקבות עבירה שביצע בנה, אשר נהג ברכב בזמנים הרלוונטיים. מדובר בעבירת מהירות וכן עבירה שעניינה נהיגה ברמזור אדום, אשר נקלטו במצלמה מסוג א'3. בסמוך לקבלת הדוחות, פנתה המערערת לבנה ודרשה ממנו להסב אותם על שמו וזה פנה למחלקת פניות נהגים ושילם את הקנס, מבלי להבין את המשמעות העומדת מאחורי תשלום הקנס.

3.      ביום 2.7.18 קיבלה המערערת הודעה כי רישיון נהיגתה הותלה לאור ריבוי נקודות אשר נזקפו לחובתה, בין היתר בשל העבירות שביצע בנה. לטענת המערערת, מצבה הבריאותי התדרדר נוכח מחלה דם קשה בה חלתה אשר הצריכה טיפולים רבים ובשל כך, נושא הדוחות לא עמד על סדר יומה עד אשר קיבלה את הודעת התלית רישיון הנהיגה.

2

4.      המערערת הגישה את הבקשה להארכת מועד להישפט (להלן: הבקשה) לבית משפט קמא, במסגרתה טענה לעיוות דין לאור העובדה כי בנה נהג ברכב, תוך צירוף תצהיר תמיכה מאת בנה.

5.      המשיבה התנגדה לבקשה וטענה, כי מששולמו הדוחות אין מקום להיעתר לבקשה, ביחוד שעה שהמערערת לא נימקה מדוע הגישה את הבקשה 9 חודשים לאחר מועד התשלום.

6.      בהחלטה נשוא הערעור דחה בית משפט קמא את הבקשה להארכת מועד וקבע, כי הארכת מועד להישפט לאחר תשלום הקנס אפשרית מקום שאדם לא ידע ולא יכול היה לדעת על ההליך נגדו. במקרה זה, כך נקבע, המערערת ידעה אודות ההליך נגדה ובסוג זה של הליך יש ליתן משקל אף מכריע לסדרי הדין.

7.      ביום 10.10.18, בית משפט קמא גם דחה את בקשת המערערת לעיון חוזר, כאשר לבקשה זו צורף תצהיר מטעמה וכן הפנתה לפסיקת בימ"ש לתעבורה בעכו בעניין תקינות המצלמות. בקשה זו נדחתה בנימוק כי ההליך אינו מתאים לעיון חוזר.

8.      המערערת פירטה בהודעת הערעור את השתלשלות האירועים, וטענה כי רק ביום 2.7.18, עת קיבלה הודעת התלית רישיון הנהיגה הבינה כי הדוחות לא הוסבו על שם בנה, כן הדגישה כי עד למועד זה היתה עסוקה בטיפולים רפואיים בשל המחלה הקשה בה לקתה. לטענתה, בימ"ש קמא שגה עת העדיף את סדרי הדין על פני עשיית הצדק ולא התייחס לנושא עיוות הדין, על אף העובדה כי הדוחות מבוססים על מצלמת א'3.

בדיון שהתקיים בפניי המערערת מסרה כי היא מקבלת טיפולי כימותרפיה מדי יום ונוהגת מזה 50 שנה עם עבר תעבורתי קל.

9.      המשיבה טענה בפניי כי החלטת בימ"ש קמא הינה נכונה ומתיישבת עם אמות המידה המחמירות שנקבעו בפסיקה.

10.  אכן מפאת חשיבותו של עיקרון הסופיות, יעילות ההליך ולשונו של סע' סעיף 229(ח') לחסד"פ, הארכת מועד להישפט שעה שהקנס שולם, אפשרית בנסיבות חריגות ביותר כמו, למשל, אי ידיעה וחוסר יכולת הנאשם לדעת אודות הדוח (רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל (10.11.08).

3

11.  הנסיבות שחברו יחדיו בענייננו, מלמדות כי עסקינן במקרה מיוחד ויוצא דופן המצדיק את מתן האורכה המבוקשת.

במקרה זה, נמנעה מהמערערת האפשרות לעקוב ולוודא כי בנה קיים אחר הבטחתו בשל המחלה הקשה בה לקתה והעובדה שבראש מעייניה היה הטיפול הרפואי האינטנסיבי והמורכב שהיא קיבלה - סיבה שיש להניח גם עמדה מאחורי העיכוב בפנייתה לביהמ"ש. המחלה, המעקב והטיפול נכפו על המערערת והם אלה שדחקו את נושא הדוחות מחוץ לתשומת לבה. מציאות זו ,כך אני סבור, גם אם אינה שקולה לאי ידיעה אודות הדוחות, היא בהחלט קרובה ומחייבת, נוכח כלל הנסיבות המיוחדות של מקרה זה, התייחסות דומה.

נוסיף לכך, את העובדה שהמערערת הניחה תשתית לפיה הנוהג ברכב היה בנה; וגם את הספקות האופפים את אמינות המצלמה אשר תעדה את הרכב מבצע את עבירות התנועה - ופנינו מקרה חריג ויוצא דופן המצדיק מתן האורכה חרף תשלום הקנס, זאת משום שקיים טעם משכנע לאיחור וכדי להסיר את החשש הממשי כי למערערת נגרם עיוות דין.

12.  על כן, מכל המקובץ, אני מחליט לקבל את הערעור, לבטל את החלטתו של בית משפט קמא ולהאריך למערערת את המועד להישפט.

המזכירות תשלח פס"ד זה לצדדים

ניתן היום, כ"ד חשוון תשע"ט, 02 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.