1

1.         לפניי בקשה להארכת מועד, להגשת ערעור על גזר דין שיצא מלפני בית המפשט לתעבורה שבחיפה בפל"א 8487-03-15.

2

2.         המבקש הורשע ביום 11.4.18, לאחר שמעת ראיות, בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף מעל שישה חודשים ונהיגה ללא ביטוח. בגר הדין הוטלו על המקש העונשים הבאים: מאסר בפועל לשישה חודשים אשר ירוצה בעבודות שירות, פסילה בפועל מלקבל רישיון לתקופה של 48 חודשים, בחופף לפסילה בפועל של עשרה חודשים בתיק פ"ל 574-03-13, פסילה על תנאי למשל 12 חודשים לתקופה של שלוש שנים באם יעבור עבירות המפורטות בתוספת הראשונה והשנייה לפקודת התעבורה וכן פסילה על תנאי למשך תשעה חודשים לתקופה של שלוש שנים באם ינהג בזמן פסילה ו/או ינהג ללא רישיון נהיגה.

3.         המבקש עותר להאריך המועד להגשת ערעור מהטעם שבית משפט קמא לא קיזז מעונש הפסילה בפועל את התקופה בה היה פסול מלנ ג ד לתום ההליכים נגדו.

לטענת המבקש הוא פנה באפריל (ככל כנראה 2019), לבא כוחו הנוכחי על מנת לבדוק באם נפלה שגגה בפסק הדין ואזי הסתבר לו, לטענתו, כי השגגה היא אי קיזוז הפסילה האמורה. מוסיף המבקש וטוען כי היה בדעתו להגיש ערעור אך הדבר נבצר ממנו עקב מצבו הכלכלי שכן הוא נמצא בהלכי פש"ר ונוכח מצבו הרפואי אשר אילץ אותו לעבור צינתור.

עוד טוען המבקש כי סיכויי הערעור טובים וגזר הדין גרם למבקש עיוות דין.

4.         המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי אין חובה לנכות ימי פסילה. כך גם טוענת המשיבה כי שיקול כלכלי לא יכול היה לעמוד לרועץ למבקש, שכן הוא יוצג על ידי לשכת הסיוע המשפטי. לסיום מפנה המשיבה כי מאז מועד מתן גזר הדין ועד להגשת הבקשה חלפה שנה ויש ליתן מקום לסופיות ההליכים.

5.         המבקש, בתגובתו, חוזר על בקשתו ומדגיש את טיעוניו.

6.         הצדדים הסכימו למתן החלטה על סמך הטיעון הכתוב וללא צורך בדיון.

לאחר עיון בטיעוני הצדדים ובהלכה הפסוקה, דין הבקשה להידחות. אלו הם הנימוקים:

7.         סעיף 201 לחוק קובע:

"בית המשפט רשאי, לבקשת מערער, להרשות הגשת בקשת ערעור או בקשה לרשות ערעור לאחר שעברו התקופות האמורות בסעיפים 199 ו- 200"

3

שורה ארוכה של הלכות שבה וקבעה, כי בשונה מהליך אזרחי אין צורך ב"טעמים מיוחדים" על מנת להיעתר לבקשה להארכת מועד בפלילים. הטעם לכך נעוץ בצורך ליתן שיקול דעת רחב לבית המשפט, שכן, עסקינן בשאלת חפותו או אשמתו של אדם ובמידת עונשו.

בד בבד, נקבע בהלכה הפסוקה כי אין משמעותה של גישה מקלה זו שבקשה להארכת מועד בפלילים תיעתר כדבר שבשגרה, שכן, הכלל הוא עמידה במועדים. עוד למדנו כי גם במקרים כגון אלה, על בית המשפט להתחשב בעיקרון סופיות הדיון, להציב גבולות להתמשכות הליכים וכי האינטרס הציבורי מחייב יציבות וודאות משפטית.

על כן, אין ליתן ארכה לבקשה להארכת מועד לערעור בפלילים, אלא בהתקיים "טעם ממשי המניח את הדעת". ראו בש"א 5988/06 נגר נ' מדינת ישראל, בש"פ 9023/09 מוחסין נ' מ"י, בש"פ 6907/11 קניון שפרעם נ' מדינת ישראל, ע"פ 7754/06 ציפר נ' מ"י ובש"פ 4354/18 פרוסמן נ' מ"י (פורסמו במאגרים).

בעניין פרוסמן הוסיף ביהמ"ש וקבע:

"אכן לפי סעיף 201 לחוק, בית המשפט רשאי לגלות גמישות ולהתיר הגשת ערעור לאחר המועד הקבוע בדין. זאת בשונה מההליך האזרחי בו בית המשפט יתיר הארכת מועד להגשת ערעור רק אם שוכנע כי קיימים "טעמים מיוחדים" לכך (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984).

ברם, אין בהבחנה זו כדי לייתר בהליכים פלילים הקפדה על עמידה בסדרי דין הקבועים בחוק ואת חשיבותם של סופיות הדיון והוודאות המשפטית".

והוסיף ביהמ"ש בעניין פרוסמן כי :

"בבחינת השאלה האם להיעתר לבקשה להארכת מועד בהליך פלילי, יש להביא בחשבון את משך האיחור, ההצדקה הנטענת, סיכויי הערעור בהליך העיקרי וכל נסיבה אחרת רלוונטית".

8.         בענייננו, דומה כי המבקש פנה לבא כוחו הנוכחי בחלוף שנה מיום מתן גזר הדין. ויודגש, המבקש אינו חולק על טענת המשיבה לפיה ייצוגו בבית משפט קמא היה על ידי הסנגוריה הציבורית. המבקש אף אינו טוען כי פנה לסניגוריה הציבורית לצורך הגשת ערעור וזו דחתה את בקשתו.

4

לא זו אף זו, טענת המבקש כי עקב מצבו הבריאותי נבצר ממנו להגיש את הערעור במועד הועלתה על דרך הסתם, ללא ראשית ראייה. אין בצרופות הבקשה ולו שמץ של ראייה למצב בריאותי שאינו מאפשר הגשת הערעור במועד ובוודאי שלא במשך שנה.

כמו כן, גזר דינו של בית משפט קמא מנומק ודומה כי בית משפט קמא בגזר דינו המנומק, התייחס לעברו המכביד של המבקש ונסיבות חייו. כלומר, קשה להלום את טענת עיוות הדין.

9.         אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ב תמוז תשע"ט, 25 יולי 2019, בהעדר הצדדים.