1

לפניי ערעור על החלטה מיום 8/8/22 של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (כב' השופט אור לרנר) (להלן: בית משפט קמא) בתיק תת"ע 5933-07-21 אשר דחתה את בקשת המערער לביטול תוספת פיגורים בגין אי תשלום קנס במועד, ותוך כך קבעה כי הסמכות לדון בבקשה הנ"ל קמה אך למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ולא לבית המשפט שסיים לדון בתיק.

קיימת סמכות מקבילה הן לבית המשפט והן למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (להלן גם: המרכז) לדון בבקשה לביטול תוספת פיגורים בגין אי תשלום קנס במועד.

2

סמכותו של בית המשפט קמה מכוח סעיף 69 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. מסעיף 69(ג) הנ"ל עולה כי החלטה בבקשה לביטול תוספת פיגורים שחלה בגין אי תשלום קנס במועד ניתנת לערעור כהחלטה אחרת של אותו בית משפט בעניין אזרחי, אם ניתנה רשות על כך מאת נותן ההחלטה.

לפיכך, לא רשאי היה המערער להגיש הערר בתיק זה.

למעלה מן הנדרש אציין כי נוכח העובדה שגם המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות מוסמך לדון בבקשה לביטול תוספת פיגורים ובהינתן העובדה שהיה על המערער לשלם את הקנס זה מכבר, עד ליום 19/12/21, וגביית הקנס הועברה למרכז, הרי שלא נפל פגם בהחלטה של בית משפט קמא שהורתה למערער להגיש את בקשתו בפני המרכז.

בסיכומו של דבר הערר נמחק.

פסק הדין יומצא לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ט אלול תשפ"ב, 15 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.