בפני

כבוד השופטת ד"ר חיה זנדברג

מערער

אריה מוסיוף

נגד

משיבה

מדינת ישראל

החלטה

בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין.

1.     ביום 15.4.18 הורשע המערער בעבירה של שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית, ודינו נגזר לקנס בסך 2,000 ₪. הקנס אמור היה להיות משולם עד ליום 17.6.18.

2.     ההרשעה וגזר הדין ניתנו לאחר שהמערער לא התייצב למועד ההוכחות שנקבע בתיק, ולאחר שבית המשפט קמא שמע את עדי התביעה.

3.     ביום 23.4.18 הגיש המערער לבית המשפט קמא בקשה לביטול פסק-הדין, בטיעון לפיו הוא לא התייצב לדיון בשל כך שהוא לא חש בטוב. ביום 24.4.18 נדחתה הבקשה.

4.     על כך הוגש הערעור הנוכחי, הקבוע לדיון ליום 28.10.18. בערעור שב וטען המבקש כי לא חש בטוב במועד הדיון שנקבע, וכי לטענתו הוא אינו אשם בעבירה בה הורשע.

5.     ביום 5.7.18 הגיש המערער - שאינו מיוצג - בקשה זו לעיכוב ביצוע. כל שנאמר בבקשה הוא "אבקש עיכוב ביצוע של הקנס... הדיון בערר נקבע בסוף אוקטובר. נא לעדכן". המשיבה התנגדה לבקשה לעיכוב ביצוע.

6.     לאחר העיון בטענות הצדדים, אני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע. כב' השופט עמית בע"פ 9908/17 שריקי נ' מ"י, פורסם בנבו (2018) עומד על הכללים המשפטיים המנחים בענייננו, לאמור:

"ככלל, אין מקום להורות על עיכוב תשלומו של קנס, שכן אין בתשלום זה כדי לגרום נזק בלתי הפיך... עם זאת, בית המשפט ישקול התערבות במועד תשלומו של קנס במקרים בהם נמצא כי היעדר התערבות יביא להשתת מאסר חלף קנס, תוך התחשבות בגובה הקנס, במצבו הכלכלי של המבקש וביכולתו לשלם את הקנס במועד שנקבע" (שם, בפסקה 3 להחלטה).

7.     בהתאם לפסיקה מנחה זו, דינה של בקשת עיכוב הביצוע הנוכחית להידחות. המדובר בבקשה לעיכוב ביצוע קנס, שאינה כוללת, למעשה, כל נימוק שהוא, המצדיק חריגה מהכלל הפסיקתי, לפיו ככלל לא יעוכב ביצועו של קנס. האמירה הכללית בבקשה לפיה "הדיון בערר נקבע בסוף אוקטובר. נא לעדכן", בוודאי אינה יכולה לשמש נימוק לעיכוב ביצועו של הקנס.

8.     למעלה מן הצורך, ומבלי להביע עמדה בדבר, אציין כי למערער פתוחה הדרך, ככל שיראה זאת לנכון, לפנות בבקשה מתאימה למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות בנוגע למועד תחילת תשלום הקנס ולאופן תשלומו.

9.     מטעמים אלו, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.