1

המערער הורשע בהעדרו, בבית משפט השלום לתעבורה בפתח תקוה (כב' השופטת מ' כהן) בתתע 721-02-22 ביום 7.2.2022, בכך שנהג ביום 2.10.20 ברכב פרטי לא תקין, עבירה לפי תקנה 306 לתקנות התעבורה, תשכ"א -1961, ונדון לקנס בסך של 2000 ₪ ופסילת רישיון נהיגה בת 3 חדשים מותנית למשך 3 שנים.

אין חולק כי ב"כ של המערער הגיש בשמו של המערער בקשה להישפט, ולטענתו - בבקשה שהוגשה על ידו ביום 3.4.22 לביטול פסק הדין - לא קיבל זימון לדיון שנערך; עוד טען כי העונש שהוטל חמור, ולא ניתן למערער יומו בבית המשפט כדי להשמיע טענותיו.

בהחלטת בית משפט קמא מיום 3.4.22 נדחתה הבקשה לביטול פסק הדין. צוין כי הוצג אישור מסירה שחזר כ"לא נדרש", וכי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר.

2

בבקשה ל"עיון חוזר" שהוגשה ביום 7.4.22 לה צורף תצהיר ב"כ של המערער, נטען כי קיימות "תקלות בסניף הדואר", וכי ההזמנה לדין לא התקבלה. הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 7.4.22.

בהודעת הערעור חזר ב"כ המערער על טענותיו, ואף ציין כי אישור המסירה חסר פרטים מהותיים.

מצאתי מקום לקבלת הערעור.

על פי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד- 1974, חלה חזקת מסירה על הזמנה לדין בעבירת קנס, גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, אלא אם יוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן. בחומר שהוצג אין אני מוצא אסמכתא למועד בו נשלחה ההזמנה לדין בדואר רשום, ואין באישור המסירה בו מופיע רישום חלקי של תאריך שלא עלה בידי לפענחו, כדי להבהיר אם דבר הדואר הוחזר בתום המועד הנדרש לקביעת חזקת מסירה, ומשכך נוצר ספק בדבר קיומה של החזקה.

בנסיבות אלה מורה אני על ביטול פסק הדין שניתן בבית משפט קמא, ועל זימונם של המערער ובא כוחו, עו"ד פריג', לדיון מחודש בכתב האישום.

המזכירות תעביר פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה אייר תשפ"ב, 26 מאי 2022, בהעדר הצדדים.