1

ב"כ המערער:

מאחר והזימון הגיע רק אתמול לא הספקתי להגיע למערער ולכן אבקש לקיים את הדיון בהעדרו.

ב"כ המשיבה:

אין התנגדות.

ב"כ המערער:

התצהיר של הנהג היה אצלי, והוא אמר שלאור מה שקרה שם הוא לא רוצה לבוא למצב שיגיע באותו היום. הנהג נסע לברית המועצות ועכשיו הוא בארץ, יום אחרי שהוא היה אצלי במשרד הוא עזב וברח ונסע לחו"ל. מאחורי הדבר הזה הוא עומד, עדיין יהיו תביעות משפטיות באזרחי. הבחור לא רצה להגיע למצב שהוא מגיע לבית המשפט ולהגיד הכריחו אותי לחתום.

ב"כ המשיבה:

אנחנו מתנגדים לערעור.

המערער הגיש בקשה להשפט, 3 חודשים לאחר המועד האחרון האפשרי. עד היום הוא לא שילם את הקנס אחרי החלטה לדחות את הבקשה להארכת מועד. אנחנו מדברים על מצב שבו כבר יש החלטה של בית המשפט לדחות את הבקשה והוא עדיין לא שילם.

2

אגיש לבית המשפט גליון הרשעות, לחובתו 16 הרשעות קודמות לרבות נהיגה במהירות מופרזת. מפנה להרשעה 2, עבירת מהירות שבועיים לפני העבירה בתיק שלנו. יש תיק תלוי ועומד נגדו על עבירת מהירות, כתב אישום שהוגש ב- 8.2 והעבירה היא יום למחרת העבירה בתיק שלנו 2.2. הסבר שמספק המערער לאיחור בהגשת הבקשה לבית משפט קמא לא מקובל עלינו. אם אתה טוען שלא עברת עבירה ויש לך תצהיר מאדם שטוען שהוא ביצע את העבירה, מצופה לפנות בזמן לבית המשפט ולהסב את הדוח על שמו, ולא בחלוף 3 חודשים. אנחנו מבקשים לדחות את הערעור.

ב"כ המערער:

הדבר היחידי שאני יודע, שלא נכתב כתב אישום בתיק התלוי ועומד.

מדובר בנהג ותיק.

פסק דין

ביום 1.2.15 רכב בבעלותו של המערער נסע בת"א במהירות של 74 קמ"ש במקום 50 קמ"ש ובשל כך נרשם לו דו"ח ברירת משפט שבצידו קנס של 750 ₪ או אם יבקש יוזמן לדין להשפט במידה ולא יודה במעשה או מכל סיבה אחרת.

הדו"ח הגיע במועד. המערער לא עשה כל פעולה, לא שילם את הקנס ולא ביקש להשפט ורק משחלפו 90 הימים כשהדין מאשר להגיש בקשה מתאימה, נזכר המערער ופנה לבית המשפט בסופו של יום בבקשה להארכת מועד לאפשר לו להשפט.

טענתו היא שברכב נהג אחר, מי שהיה עובדו - מר אלכסנדר בבזיוק, אותו אלכסנדר בבזיוק עזב את מקום העבודה למרות שחתם על התצהיר מיום 12.5.12 שהוא נהג ברכב ביום המקרה, ונטל לכאורה אחריות על המעשה, חשש המערער, כך לטענתו לעשות שימוש בתצהיר מאחר והתערערו יחסי העבודה בינו לבין הנהג.

בית משפט קמא בדיונו בבקשתו של המערער, לאחר שקיבל את תגובת המדינה, על פיה אין להיעתר לבקשתו בשל כך שלא פנה בזמן או בכלל למפנ"א, ועל פי הוראות סעיף 229 (ח'2), סעיף 130 (ח) לחסד"פ [נוסח משולב] תשמ"ב - 1982 אין להעתר לבקשתו, כפי שנקבע בפסיקה שאליה הפנתה המדינה.

בית משפט קמא דחה את הבקשה תוך שהוא נשען על הפסיקה והחוק המהווים את הדין בנושא זה.

3

כאן המקום לומר שבמסגרת הערעור טוען המערער שבית המשפט ביקש ללא מקום בדין מהמשטרה לצרף לתגובתה את גיליון ההרשעות הקודמות של המערער.

ראשית, לעניין הבקשה לצרף את ההרשעות הקודמות - בקשה זאת איננה מעוגנת בדין ויש לחדול ממנה, אך בענייננו בית משפט קמא לא נזקק לעניין ההרשעות, ספק אם המשטרה בכלל שלחה אותם לבית המשפט לפחות על פי הנט, לא כך הדבר.

שנית, על בית המשפט בבואו לבחון בקשה להארכת מועד, לבחון שניים הנעוצים לסעיף 130(ח') לחסד"פ האם יש הסבר סביר לאי ההתייצבות או לאי העמידה בזמנים, והאם יש חשש לעיוות דין, מצאתי שבנסיבות מקרה זה ההסבר שמסר ב"כ המערער מתקבל על הדעת ובעיקר מצאתי שיש חשש לעיוות דין מסויים בכך שהאחד יעבור את העבירה והאחר ישלם אותה.

בנסיבות האלה, מצאתי להעתר לערעור והתיק יחזור למפנ"א.

תשומת הלב שהעבירה נעברה ביום 1.2.15 כך שיש מספיק זמן להגיש כתב אישום.

הדיון התקיים בהעדרו של המערר שהסתבר שטרם זומן וסניגורו קיבל לדבריו את ההודעה לדיון רק בימים האחרונים.

ניתן והודע היום י"ב טבת תשע"ו, 24/12/2015 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי יפעת טלייס