1

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

נגד המערערת נרשם דו"ח תנועה, כתב אישום, על כך שביום 15.12.15 נהגה בדרך עירונית במהירות של 129 קמ"ש. על-פי התמרור במקום, המהירות המותרת היא 70 קמ"ש, דהיינו, המערערת נסעה קרוב ל-60 קמ"ש מעל המותר.

בית משפט קמא הרשיע את המערערת על-פי הודאתה לאחר שכתב האישום הוסב על שמה.

התביעה וההגנה הציגו בפני בית משפט קמא הסדר טיעון, על-פיו עתרה המדינה לפני בית משפט קמא שיוטל על הנאשמת עונש של פסילה מותנית וקנס. ב"כ המדינה נימקה את עמדתה בעברה הנקי של המערערת במישור התעבורתי, לחובתה הרשעה אחת של ברירת משפט משנת 2005 בגין העבירה של נהיגה במהירות מופרזת.

הסניגורית, אחרי שבית משפט קמא הביע עמדתו שהוא מביע תמיהה על ההסדר המקל, הצביעה על נסיבותיה האישיות של המערערת, הסבירה את המעשים כטעות חד-פעמית שלא תחזור, בעיקר הצביעה על מצבה הקשה בריאותית של בתה של המערערת.

2

בדיון עתה טענה בפניי ב"כ המערערת כי מי שיזם את ההסדר היה המדינה, אין לי כלים לבדוק את הטענה. ב"כ המדינה איננו יכול להכחיש את הדברים וחזקה עליי שעורך דין אומר אמת בבית משפט.

בית משפט קמא, לאחר שמיעת הטיעונים לעונש, גזר על המערערת עונש הסוטה באופן קיצוני, יש לומר, מהסדר הטיעון ברכיב הפסילה בפועל אותו הטיל - פסילה בפועל למשך שישה חודשים. כן הטיל על המערערת קנס של 2,000 ₪ ופסילה מותנית של ארבעה חודשים למשך שלוש שנים.

הערעור הוא על כל רכיבי גזר הדין, בעיקר טוענת ב"כ המערערת שלא היה מקום שבית משפט קמא יסטה מהסדר הטיעון ולא יכבדו, וכן מבקשת המערערת שבית משפט זה יפחית מעונש הקנס ואף יקצר את הפסילה המותנית.

ב"כ המדינה משאיר לערכאה הנוכחית את שיקול הדעת והנני מודה לו על כך. ככלל, הנני סובר שראוי על המדינה שתביע עמדה חד-משמעית, אם לכאן ואם לכאן, ואפנה אותה, בעניין זה, לדנ"פ 1187/03, מדינת ישראל נ' אופיר פרץ ואח' (31.03.05) שם נקבע, בין היתר, שככלל, על התביעה להגן על עמדתה כפי שנקבעה בהסדרי הטיעון, גם בערכאת ערעור, אם כי כאשר בית משפט שגזר את דינו של הנאשם קבע שהסדר הטיעון אינו מקיים את גישת האיזון" מטעם זה אינו מכבד את הסדר הטיעון, כעת על התביעה לשוב ולבחון את עמדתה.

המדינה, במקרה שבפניי, כך עלה גם בערעור דומה בשבוע שעבר, עושה לעצמה חיים קלים וחבל.

לאחר שבחנתי את כל הנסיבות ולאחר שהנני מסכים עם בית משפט קמא שהסדר הטיעון שהוצג בפניו היה הסדר לא קל, עדיין הנני סובר שלאור הלכת ע"פ 1958/98 בעניין פלוני, וכן ע"פ 31933/07, פארס טבאגה נ' מדינת ישראל (02.04.09): "לאור יתרונותיו הרבים של הסדר הטיעון ראוי הוא כי סטייה הימנו נעשית במקרים חריגים בלבד". על התביעה לזכור שחשוב לשמור על הכלי של הסדר הטיעון, לזכור את העובדה שנאשם מסתמך על הסדר טיעון, בוודאי בסיטואציה כמו שלנו, שהסדר הטיעון נובע מהצעתה של המדינה, ובנסיבות מקרה זה, למרות שמדובר בעונש הסוטה מהעונש ההולם, הנני מקבל את הערעור ומבטל את הפסילה בפועל.

יתר רכיבי גזר הדין יישארו על כנם.

הוקלדעלידינופרדוידי