1

ערעור על החלטת בית משפט לתעבורה בפתח תקוה (כב' השופטת מ' כהן) מיום 22.6.21 בתת"ע 2857-02-21 לפיה נדחתה בקשת המערער מיום 31.5.21 לביטול פסק דין שניתן ביום 30.5.21 שבגדרו הורשע המערער, בהיעדרו, בכך שביום 4.1.21 עבר עבירות של נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, תשכ"א -1961, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף לפי סעיף 10 (א) לפקודה ונהיגה ללא ביטוח, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח כלי רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל- 1970, והוטל עליו קנס בסך של 3000 ₪, פסילת רישיון נהיגה למשך 3 חדשים בפועל ופסילה מותנית בת 4 חדשים למשך 3 שנים.

מעובדות כתב האישום עולה, כי המערער נהג ברישיון נהיגה שלא היה תקף מאז יום 25.5.2019, וכי בעת הנהיגה "זגזג בין נתיבים וגרם לבלימת נהגים בדרך", ובכך עבר עבירה של נהיגה בקלות ראש.

בדיון הראשון שהתקיים ביום 18.4.21, טען המערער בבית משפט קמא כי לא ידע שהרישיון לא היה בתוקף; עוד אמר: " בוא נגיד שעשיתי עבירה, למה לתקוף אותי?" וקבל על כך שבעת שנעצר ננקט נגדו שימוש מופרז בכוח על ידי השוטרים. המערער ביקש לדחות את הדיון כדי לבדוק את תקפות רישיון הנהיגה, וכן לשקול "הצעה להסדר". הדיון נדחה ליום 30.5.21, והמערער הוזהר בחובת התייצבות.

2

המערער לא התייצב לדיון הנדחה ביום 30.5.21, ונדון בהיעדרו. בית המשפט ציין בגזר הדין כי יש לזקוף לחובת המערער את נסיבות העבירות והעבר התעבורתי (הכולל 17 הרשעות, ביניהן עבירה קודמת של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף משעת 2015, סטיה שלא כדין מנתיב נסיעה, נסיעה בכיוון הפוך לתנועה, חציית שטח הפרדה, אי ציות לתמרורים, שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית, נהיגה בחוסר זהירות ועבירות אחרות).

המערער פנה לבית משפט קמא ביום 31.5.21 באמצעות בא כוחו בבקשה לבטל את פסק הדין, בטענה כי נבצר ממנו להתייצב לדיון או להגיש בקשה לדחייתו, שכן ביום הדיון חלה וסבל מ"כאבי ראש, סחרחורת והקאות ועוד", וכי הוא פנה מידית לקופת חולים וניתן לו אישור ימי מחלה עד יום 2.6.21, ממנו עולה כי דיווח על "שלשולים" ופנה לקבלת מרשם. עוד נטען כי נגרם למערער, הכופר בביצוע העבירות עיוות דין, משלא ניתן לו יומו בבית המשפט, והמערער אף דחה בדיון אליו התייצב הסדר מקל שהוצע לו על ידי המאשימה. עם זאת, אישר ב"כ המערער באחת מהבקשות שהגיש לבית המשפט ( מיום 21.6.21), כי בידי המערער לא היה רישיון נהיגה תקף כמפורט בכתב האישום.

בהחלטה מיום 22.6.21 נדחתה בקשת המערער לביטול פסק הדין, וצוין כי המערער התבקש להציג תעודת רופא ערוכה על פי פקודת הראיות ולא עשה כן; כי הבקשה אינה נתמכת בתצהירו של המערער (ב"כ המערער הגיש תצהיר מיום 31.5.21 לאחר מתן ההחלטה, וטען כי הגשת התצהיר נשמטה ממנו בשוגג); כי המערער אינו מעלה טענות לגופן של אשמות, ואף אישר כי נהג ללא רישיון נהיגה בר תוקף.

בקשות נוספות לעיון מחדש בהחלטה, נדחו על ידי בית המשפט בהחלטותיו מיום 29.6.21 ו- 4.7.21.

בהודעת הערעור חוזר ב"כ המערער על טענותיו לפיהן נבצר מהמערער להתייצב בשל מחלתו, ואף צוין כי חשש להדביק אחרים, אם חלילה נפגע מנגיף הקורונה; עוד נטען כי המערער טען לחפותו.

אין מקום לקבלת טענות המערער.

3

הבקשה שהוגשה למחרת מתן פסק הדין, מעלה כי המערער עקב מקרוב אחרי הליכי הדיון, או לפחות כי מועד הזימון לא נשמט מזכרונו, ומשכך לא ברור מדוע לא הגיש בקשה לדחיית הדיון לפחות ביום הדיון עצמו, אם היה בכוחו לגשת לקופת חולים ולקבל מרשם. זאת ועוד; מהתעודה הרפואית ומהבקשה שהוגשה שעולה מהם סתירה לגבי תסמיני המחלה עליהם מתלונן המערער, לא עולה אלא כי דיווח על מחלה, ולא כי נבדק. הטענה כי לא היה כשיר רפואית עד יום 2.6.21 אינו עולה גם בקנה אחד עם התייצבותו בפני בא כוחו ועריכת תצהיר ביום 31.5.21, באופן המנוגד לטענה בדבר חשש להדבקה. בנסיבות אלה אין לראות טעם מוצדק לאי ההתייצבות.

לא מצאתי גם מקום לטענה בדבר עיוות דין. המערער מודה כי נסע ללא רישיון נהיגה תקף. מדוחות השוטרים בהם עיינתי עולה תיאור מפורט וקשה של נהיגה פרועה תוך עקיפת כלי רכב בצורה מסוכנת, והמערער לא השמיע גירסה סותרת בעת שעוכב על ידי השוטרים. גם מדברי המערער בדיון בית משפט קמא לא עולה אלא טרוניה לעניין התנהגות השוטרים לאחר מעשה. משכך, אין אני רואה מקום לטענה בדבר עיוות דין.

נסיבות העבירה והעבר השלילי מצדיקים הטלת ענישה מחמירה, ובית משפט קמא נהג במתינות רבה בעניינו של המערער בדרך קציבת עונשו. משכך אין מקום גם להשגה לעניין מידת העונש.

בנסיבות אלה נדחה הערעור.

המערער יפקיד את רישיון הנהיגה שברשותו או תצהיר במזכירות בית משפט לתעבורה עד יום 19.9.21.

מזכירות בית המשפט תעביר את פסק הדין לצדדים באמצעות נט המשפט.

ניתן היום, ט' תשרי תשפ"ב, 15 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.