1

נוכחים:

ב"כ המערער - עו"ד דוד גולן

ב"כ המשיבה - עו"ד ארז ריכטנברג

המערער הופיע

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

ביום 16.12.12 נגזר דינו של המערער במסגרת הסדר טיעון, בין היתר, לעונש פסילה בפועל של 11 חודשים ועשרים יום.

בית משפט קמא, באותו מעמד, הורה כי הפסילה תחל לא יאוחר מיום 03.02.13.

המערער פנה למחרת למשרד הרישוי, קיבל רישיון זמני מלנ ג ד יום 17.06.13. תקופה ממושכת מהמועד שמותר היה לו לנהוג על-פי החלטת בית משפט קמא מיום 16.12.12. משכך נהג ואינני מקבל את הסבריו של ב"כ המערער מדוע עשה כן, הרי התנהג בידיים לא נקיות כלפי רשות הרישוי והמערכת המשפטית בכלל.

זו נקודת המוצא שבפנינו.

המערער לא הפקיד את רישיונו, לא ביום 16.12.12, גם לא ביום 06.02.13. לדבריו, בתצהיר שהגיש בבקשה לחישוב פסילה בבית משפט קמא, טען שלא נהג מיום 03.02.13, ולכן ביקש שבית משפט קמא יחשב את פסילתו בפועל מיום גזר דינו של בית משפט קמא, ליתר דיוק ביקש שהפסילה תחושב מיום 03.02.13.

בית משפט קמא, על הכתב ומבלי שקיים דיון בסוגיה, דחה את בקשתו כך שהוא אומר שהמערער המיוצג נכח במעמד גזר הדין, משמעות ההפקדה הובהרה וידועה בוודאי לב"כ המבקש.

על כך הערעור.

2

עסקינן בבקשה ובערעור על החלטה שעניינם ומטרתם לקבל מבית המשפט דבר מה שהוא מעבר לשורת הדין, שאינו בא בדבקנות עם הוראות פקודת התעבורה בסעיף 42, והתקנות 557 ושכנותיה לת"ת. מי שכך בא לבית המשפט, צריך שיבוא עם ידיו נקיות ולא זה המקרה, ולכן, רק בשל כך יש לדחות את הערעור. ממילא, על-פי הפסיקה הנוהגת בעניין מאיר כהן ואחרים מבית המשפט העליון, אין הצדקה להיעתר לערעור, כפי שעשה בית משפט קמא.

טענה אחת מטענות ב"כ המערער יש בה ממש, והיא מבוססת על פסיקתו של בית המשפט העליון בע"פ 9142/04 אופיר אקריש נ' מדינת ישראל (מיום 24.10.04) שם קבע בית המשפט העליון שבקשה מעין זו, על-פי הוראות סעיף 126 לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982, יש לדון בה במעמד הצדדים.

ב"כ המדינה טוען שיש לפרש אחרת את הדברים ואף הציג את פסיקתו של בית משפט המחוזי מרכז מיום 17.11.13- עפ"ת 38080-10-13 שמחון נ' לשכת תביעות תעבורה שפלה. אכן כך קבע שם בית משפט המחוזי מרכז. בנסיבות המקרה ההוא, גם אני, כשבאות בפניי בקשות, חוזר על ההלכה שנקבעה בעניין אקריש, אך בגופו של עניין בדרך כלל מקיים את הדיון בפניי, אינני זוכר אם החזרתי תיק לבית משפט קמא לדיון בעניין, וכך במקרה זה, לאחר שקיימתי דיון בפניי ובכך מילאתי את מצוותו של בית המשפט העליון, הנני סובר שבנסיבות תיק זה, אין הצדקה להיעתר לערעור והערעור נדחה.

הוקלד על ידי נופר דוידי