ביום 11.9.16 קיבל בית משפט השלום בתל אביב את הבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט וקבע כי ככל ועד שלא יבוצע פסק הדין של המפקח תחויב המערערת בקנס בסך של 500 ₪ לכל יום הפרה וזאת החל מיום 11.9.16.

ביום 7.12.16 הגישה המערערת הודעת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב בעניין ביזיון בית משפט ובקשה לעיכוב ביצועו. המערערת שאינה מיוצגת פתחה את ההליך בסדר דין אזרחי חלף סדר דין פלילי ובהחלטה שניתנה על ידי כב' השופטת י' שבח ביום 4.1.17 ניתנו הוראות מתאימות להסדרת המסלול הדיוני.

ביום 18.1.17 קיימתי דיון בבקשה לעיכוב ביצוע ההליכים בעניין ביזיון בית משפט, במהלכו שמעתי טיעוני הצדדים.

טענות המערערת

המערערת טוענת כי סיכויי ערעורה טובים וכי לא ייגרם למשיב כל נזק מעיכוב ביצוע פסק הדין. לטענתה המשיב הזדרז ופתח תיקים בהוצאה לפועל למימוש פסק הדין. באשר לגוף הערעור טוענת המערערת כי טעה בית משפט קמא עת שלא דחה את ההליך על פי פקודת ביזיון בית המשפט מטעמים פרוצדוראליים לפיהם לא נשלחה למערערת הזמנה לדין לפי הפקודה. המשיב הגיש תצהיר באיחור ולא ניתנה למערערת הזדמנות לחקרו עליו. כמו כן טוענת המערערת כי פסק הדין נסמך על ממצאים עובדתיים שלא הוכחו בהליך הוכחות מלא, כי בית משפט קמא התעלם מכך שלא נגרם למשיב כל נזק וכי הוא מסרב לאפשר למערערת להיכנס לדירתו. עוד טענה כי בית משפט קמא לא התייחס לטענתה כי אין באפשרותה לפעול לביצועו המידי של פסק הדין של המפקח משום שהשוכרת השוכרת את דירתה מתנגדת לפינוי ואין אפשרות לפנותה אלא בתום תקופת השכירות החוזית וכי פסק הדין מטיל עליה סנקציה קיצונית.

טענות המשיב

המשיב טוען כי סיכויי הערעור קלושים לפי שאין ערכאת הערעור מתערבת בממצאים עובדתיים ולפי שמאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב לפי שהנזק שייגרם לו באם יעוכב ביצועו של פסק הדין גדול מהנזק לו צפויה המערערת אם תזכה בערעור. המשיב טוען כי עיכוב ביצועו של פסק הדין משמעו המשך סבלו והחמרת נזקי הרטיבות בדירתו, כאשר תקרת דירתו מתחילה להתפורר והרטיבות חודרת לקירות בהם מצויים קווי חשמל. המשיב טוען כי המערערת מנסה בכל דרך אפשרית ותוך הגשת בקשות חדשות לבקרים לדחות את הקץ לביצועו של פסק הדין של המפקח ויש לדחות את בקשתה לעיכוב ביצועו של פסק הדין.

דיון והכרעה

לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ושקלתי השיקולים הצריכים לעניין, לא מצאתי לעכב את ביצועו של פסק הדין נשוא הודעת הערר בתיק זה.

לא מצאתי בנימוקי המערערת הצדקה לעיכוב ביצועו של פסק דין שניתן כבר ביום 11.9.16 בו הוטלו על המערערת אמצעים לכוף אכיפתו של פסק דין של המפקח אשר מחייבה לבצע בדירתה ובדירת המשיב עבודות לסילוק ליקויי רטיבות.

המערערת טענה כי אינה יכולה לבצע את פסק הדין של המפקח משום סירובה של הדיירת השוכרת את דירת המערערת להתפנות לצורך ביצוע עבודות התיקון. טענה זו אינה יכולה להצדיק עיכוב ביצוע פסק הדין.

ערעור על פסק דינו של המפקח שהגישה המערערת טרם הוכרע. אך ברור כי ככל שפסק הדין בערעור זה יתקבל יהיה בכך, מן הסתם, כדי להשליך על הערעור בתיק הנוכחי בעניין פסק הדין בהליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט המחייב את המערערת. במקרה כזה תוכל המערערת לגבות הוצאותיה הן בגין עלויות תיקון ליקויי הרטיבות בדירתו של המשיב אשר בהן חויבה והן בגין פסק הדין נשוא הודעת הערעור בתיק זה מהמשיב ולא נטען וממילא אף לא הוכח אחרת.

העיקרון המנחה לתכלית פקודת ביזיון בית משפט הוא אחד: החלטות ופסקי דין של בית המשפט יש לקיים. ככל שאדם חולק על פסק דין או החלטה שניתנו נגדו, עליו להשיג על כך בדרך הקבועה בחוק, בין היתר בדרך של ערעור ועיכוב ביצוע ההחלטה. לפיכך, ככל שניתן פסק דין או החלטה של בית המשפט, המטילים חיוב על אדם, עליו לקיימו. המערערת במקרה שלפני בחרה לפעול בדרך הפוכה לעיקרון זה ולמעשה בדרך שיש בה כדי פגיעה בסדרי חברה ופגיעה באינטרס הציבורי. המערערת בחרה להימנע מלקיים את פסק הדין, ורק לאחר שהמשיב עשה ופעל כדי לקיים זכויותיו על פי החוק, אצה דרכה לפנות לבתי המשפט.

לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה לביצוע פסק הדין.

באשר להוצאות, אינני מחייב את המערערת בהוצאות משפט, אלא אשאיר זאת להחלטה בערעור, שם עתר המשיב להשתת הוצאות משפט.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"א טבת תשע"ז, 19 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.