בהסתמכו על עדויותיהם של הסייר שגיא כחלון - אשר עצר את המערער - והשוטרת שירי טיירי, שהייתה עדה לכך - אשר נמצאו מהימנות - קבע בית משפט קמא את מקום תפיסתו ולבושו של המערער וכן, כי מתחת לרכב שחנה במקום בו הסתתר המערער נמצאו זוג כפפות ו"מסכת סקי" (להלן: "המסכה" או "הכובע") כדוגמת אלו שחבשו הפורצים, כפי שניתן לראות בסרטון מצלמת אבטחה בבית המרקחת (ת/21). בנוסף, נמצא מכשיר טלפון. כן נקבע, כי כתוצאה ממנוסתו מבית המרקחת, הזיע המערער בעת שנתפס.

מהמסכה נדגם DNAשנמצא תואם לפרופיל ה-DNAשל המערער ומהכפפות נדגם DNAשלא ניתן היה לשלול את האפשרות כי שייך לו (ראה חוו"ד מומחה ת/13).

בסרט האבטחה המצוי במבנה בית המרקחת, נצפים שלושה פורצים, עטויים בקפוצ'ונים לבנים, האחד בעל ממדים וקירח ואחד חבש מסיכה.

על יסוד מסכת העובדות המתוארת - בחן בית המשפט את גרסת המערער, על שום מה הסתתר, מדוע הזיע בעיצומו של חורף וכיצד הסביר את דבר המצאם של אביזרי ההתפרצות בסמוך אליו ומצאה מופרכת על פניה. יובהר, כי בדיון שבפנינו אישר ב"כ המערער שהגרסה שמסר המערער שקרית ואין לה אחיזה במציאות. לשיטתו, אפשר וסיבת המצא המערער במקום בו נמצא מקורה במעורבותו בעבירה אחרת, כאשר אך בשל חשש להפללה עצמית, נמנע מלהעלותה.

בנסיבות אלו, משנמצא המערער במרחק קצר מבית המרקחת, מסתתר שרוע על הקרקע כשלידו מצויים פריטים הדומים בחזותם לאלו בהם השתמשו הפורצים והוא מזיע באופן המעיד על כך כי נס זה עתר מזירת האירוע ואין בפיו הסבר מניח את הדעת לפשר הנסיבות הללו - קמה לשיטת בית המשפט קמא תשתית ראייתית נסיבתית שמובילה למסקנה אחת שאין בלתה, כי המערער הוא זה אשר ביצע את מעשה ההתפרצות לבית המרקחת בצוותא חדא עם חבריו.

בית המשפט עמד על מחדלי חקירה עליהם הצביע הסנגור, לגביהם קבע כי אין הם מכרסמים במסקנתו דלעיל, שכן הם אינם מהותיים ואינם פוגעים בהגנתו של המערער.

לפיכך הרשיע את המערער בכל העבירות נושא כתב האישום.

נימוקי הערעור

ב"כ המערער, עו"ד יונס, טוען כי אין בראיות הנסיבתיות שהוכחו כדי לבסס את הרשעתו, בוודאי שאין בהן כדי להוביל למסקנה אחת ויחידה שאין בלתה, לפיה המערער ביצע את העבירות. ב"כ המערער הצביע על סתירות בעדויות עדי התביעה אשר לא ניתן להן, לטענתו, משקל ראוי. מנגד, גרס כי בית משפט קמא ייחס משקל יתר לשקרים לכאורה בגרסת המערער בהתעלמו מה - "יש הראייתי" הדל שהונח בפניו.

יתירה מזו, לשיטתו, מסכת העובדות שהוכחה לא בהכרח מערבת את המערער עם העבירות נושא כתב האישום ולא מן הנמנע כי היה מעורב במעשה אחר, לרבות מעשה עבירה אחר, שגם הוא יכול לעלות בקנה אחד עם אותן עובדות נסיבתיות שביססו את הרשעתו, כאשר אך ורק בשל חששו מהפללה עצמית נמנע מלהציגו.

ב"כ המערער מוסיף, כי די במחדלי החקירה עליהם הצביע ואשר מהם התעלם בית המשפט, כדי לזכות את המערער. לטענתו, מחדלי החקירה בתיק זה היו רבים: בחוות הדעת שהוגשה (ת/13) לא צוין מהו מקור ה-DNA, האם מדובר בתאים, בשיער או בזיעה; לא נבדקו טביעות אצבע בזירת האירוע ועל המכשירים ששימשו לצורך הפריצה; השוטרת שתפסה את הפריטים תחת הרכב לא ציינה היכן בדיוק נמצאו; לא נערכה בדיקה בנוגע למשתמש באותו רכב (השייך לחברת השכרה) ולקשר אפשרי שלו לאירוע; לא נבדקו פרטי לבושו של המערער, האם הם אלה הנראים בסרטוני האבטחה, כמו גם לא נבדק האם יש עליהם ממצאים הקושרים אותם לפריצה, כגון סימני אבק.

תגובת המשיבה

המשיבה סומכת ידה על פסק דינו של בית משפט קמא. לטענתה בית משפט סקר בהרחבה את כל הראיות שהיו לפניו, נימק כהלכה את מסקנותיו, ולפיכך אין מקום להתערב בהן. שלל הראיות הנסיבתיות מצביעות על מעורבות המערער באירוע הפריצה: העובדה שנתפס במרחק קצר ממקום האירוע, מזיע ובקרבתו הפריטים ששימשו לצורך הפריצה. לאלו יש להוסיף את בדיקת ה- DNAהקושרת אותו לכובע הסקי ובאופן חלקי אף לכפפות. אשר לטענת ב"כ המערער לפיה קיימות אפשרויות אחרות שיש בהן כדי להסביר את הראיות הנסיבתיות מבלי לערבו בעבירה בה הורשע - הרי שמדובר באפשרויות תיאורטיות ובכל מקרה הן לא הועלו על ידי המערער אלא על ידי בא-כוחו במסגרת הערעור. משכך, עתרה המשיבה לדחות את הערעור ולהותיר את הכרעת בית משפט קמא על כנה.

דיון והכרעה

בהודעת ערעור מנומקת היטב, שטח ב"כ המערער את טיעוניו, טיעונים ראויים הם, אולם אין בהם כדי לערער את ממצאי בית משפט קמא, אשר להתרשמותנו, מעוגנים היטב בראיות, נסמכים על התרשמותו ממהימנות העדים ונתמכים בראיות פורנזיות.

בפועל, אישר המערער את מרבית העובדות, קרי כי הסתתר מזיע, בעיצומו של חורף ובשעת לילה מאוחרת, הרחק ממקום מגוריו (בירושלים), ובמקום שאינו מרוחק מזירת האירוע. הוא לא חלק על המצא הפריטים שהוסתרו תחת לרכב ובסמוך אליו, אף לא על ממצאי ה- DNA. כן, לא חלק על תוכן סרטי האבטחה בהם נצפו הפורצים כאשר אחד מהם חבש מסכת סקי כדוגמת זו שנמצאה תחת הרכב (עם דגימות DNAשתאמו לפרופיל ה- DNAשל המערער) לבוש קפוצ'ון לבן, הדומה לזה שלבש המערער מתחת לפליז כחול שעטה בעת שנתפס. עובדות אלו קושרות ומסבכות את המערער לעבירות. אילו היה בפיו הסבר מניח את הדעת לפשרן - היה משכיל לשמוט את היסוד להרשעתו. אולם, תחילה, בעת חקירתו במשטרה, בחר המערער בזכות השתיקה ובעדותו מסר גרסה מופרכת, אשר לא בכדי נדחתה על ידי בית משפט קמא. יתירה מזו, בדיון לפנינו אישר בא-כוחו כי מדובר בגרסה שקרית אלא שתלה אותה בעבירה 'תאורטית' שביצע המערער או התכוון לבצע אותה עת. נמצאנו למדים, כי אין בפיו כל הסבר לראיות הנסיבתיות התלויות ועומדות נגדו, אלא כי הוא עצמו ביצע את העבירות.

הרשעת המערער נסמכת על ראיות נסיבתיות. בית המשפט בחן את מכלול הראיות ואת הסברי הנאשם במבחני ההיגיון וניסיון החיים. מסקנתו המרשיעה גוברת באופן ברור והחלטי על כל תזה חלופית. לא נותרת כל מסקנה סבירה אחרת. מכאן, שאשמת המערער הוכחה מעל לכל ספק סביר (ראה ע"פ 8049-01-09 (מרכז) מדינת ישראל נ' שוחט ואח' (פורסם בנבו, 14.7.2009)

בע"פ 2132/04 קייס נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 28.05.2007) נקבע לעניין הראיה הנסיבתית כי:

"הראיה הנסיבתית על פי טיבה מוכיחה את הנסיבות ולא את העובדה הטעונה הוכחה" (דברי השופטת פרוקצ'יה בע"פ 9372/03 עמוס וייזל נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(1), 745, 753), ועל כן הכרעה המושתתת על ראיות כאלה היא, כהגדרתו של השופט טירקל, "קשה ומייסרת" (ע"פ 10577/02 אלון שמש נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4), 706, 712). יחד עם זאת, כוחן של ראיות נסיבתיות אינו נופל ממשקלן של ראיות ישירות, ואלו כאלו עשויות לבסס כדבעי הרשעה בפלילים. אלא שלהבדיל מראיות רגילות, כוחן של הראיות הנסיבתיות בא להן לא רק על-ידי מבחן 'איכותי' בו השופט בודק את הראיה לגופה, אלא גם לאור כמותן, צירופן זו לזו ובחינתן כמקשה אחת (ע"פ 543/79 אבישי נגר נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(1) 113, 140; ע"פ 4656/03 אנטולי מירופולסקי נ' מדינת ישראל, טרם פורסם; ע"פ 5928/99 לרי גלדסון נ' מדינת ישראל, טרם פורסם). הסקת מסקנות על יסודה של מערכת ראיות נסיבתיות מושתתת על ההיגיון הבריא, ניסיון החיים והשכל הישר, וכאשר הרכבתן של הראיות הנסיבתיות מובילה ליצירת פאזל שלם, ממנו מצטיירת מסקנה מפלילה, עובר הנטל לכתפי הנאשם, להציע תרחיש חלופי לאותן ראיות ולעורר ספק סביר באשמתו" (פסקה 23 לפסה"ד).

בחינת ראיות נסיבתיות מתבצעת בשלושה שלבים שונים, כפי שנקבע בע"פ 6167/99 בן שלוש נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6)577:

"תהליך הסקת המסקנה המפלילה מהראיות הנסיבתיות הוא תלת-שלבי: בשלב ראשון נבחנת כל ראייה נסיבתית בפני עצמה כדי לקבוע האם ניתן להשתית עליה ממצא עובדתי; בשלב שני נבחנת מסכת הראיות כולה לצורך קביעה האם היא מערבת לכאורה את הנאשם בביצוע העבירה. - - - בשלב שלישי, מועבר הנטל אל הנאשם לספק הסבר העשוי לשלול את ההנחה המפלילה העומדת נגדו. הסבר חלופי למערכת הראיות הנסיבתיות, העשוי להותיר ספק סביר ביחס להנחת ההפללה של הנאשם, די בו כדי לזכותו. בית המשפט מניח זה מול זה את התיזה המפלילה של התביעה מול האנטי-תיזה של ההגנה ובוחן האם מכלול הראיות הנסיבתיות שולל מעבר לכל ספק סביר את גרסתו והסברו של הנאשם..." (עמ' 587 לפס"ד).

בענייננו, בחן בית משפט קמא כל אחת מהראיות הנסיבתיות בפני עצמה ואת מסכת הראיות הנסיבתיות כולה, עת הגיע למסקנה כי הראיות מערבות לכאורה את המערער בביצוע העבירה. בשלב זה עבר הנטל, כאמור, לכתפי המערער לספק הסבר העשוי לשלול את ההנחה המפלילה העומדת נגדו, באופן שיעורר ספק סביר ביחס למעורבותו בעבירה.

אלא שהמערער, לא רק שלא השכיל להציג הסבר אחר לפשר הראיות הנסיבתיות נגדו, אלא אף בית המשפט קמא, כמו גם מותב זה, לא מצא כל הסבר אחר. זו אפוא המסקנה היחידה המתבקשת מהראיות שהוכחו.

ב"כ המערער טען בפנינו בבחינת "חוכמה שלאחר מעשה" כי הנסיבות החשודות בהן נמצא המערער עשויות להיגרם על רקע כוונתו לבצע מעשה אחר או אף מעשה עבירה אחר.

זוהי גרסה תיאורטית, מופרכת, שלא לומר כבושה. לא יעלה על הדעת כי אדם שנמצא בנסיבות מחשידות שקושרות אותו לאירוע ספציפי, יעלה סברה לפיה אותן נסיבות עשויות להוביל לאירוע אחר שביצע או שהתכוון לבצע, מבלי שימסור פרטים כלשהם לגבי אותו אירוע אחר.

ב"כ המערער הצביע על סתירות לכאורה בעדויות עדי התביעה וכן עמד על מחדלי חקירה של המשטרה. בית משפט קמא בחן טענות אלו ודחה אותן, כאשר נתן אמון מלא בעדים כחלון וטיירי. ודוק; בית המשפט נמנע מלבסס ממצאים על עדויות אחרות, מקום שסבר שאין לעשות כן. משמע כי בחינת הראיות נערכה באורח קפדני, טרם שנקבעו ממצאי מהימנות, על פיהם ביסס בית המשפט את מסקנותיו.

כך אף ביחס למחדלי חקירה, אשר מבלי להקל בהם ראש, קבע, ובצדק, כי אין הם מהותיים וממילא אין בהם כדי לכרסם במסקנותיו. אלו פני הדברים בכל הנוגע לבדיקות הקשורות למקום המדויק בו נמצאו הפריטים תחת הרכב, בהתחשב בכך שהמערער ממילא נמצא בסמוך אליו. הוא הדין בבדיקת זהות המשתמש באותו רכב, שכן האפשרות שדווקא רכב זה, לידו הסתתר המערער, הוא השייך למבצע העבירה, נראית רחוקה. כך אף בהתייחס לאפשרות שפריטי הלבוש נפלו מאותו רכב בעת פתיחת הדלת, אפשרות אליה התייחס בית משפט קמא ודחה אותה, בהתחשב במקום מציאתם.

אשר לפעולות החקירה הנוספות שהוזכרו על ידי ב"כ המערער, כגון בדיקת טביעת אצבעות, איננו רואים כיצד היה בהן כדי לסייע להגנתו של המערער, גם אם התוצאה העולה מהן הייתה שלא ניתן לקשור על פיהן את המערער לאירוע הפריצה. כידוע, הכלל הוא כי העדר ממצאים הקושרים נאשם למעשה העבירה, כגון העדר טביעת אצבעות במקום ביצוע העבירה, אין בו לבדו כדי להביא לזיכויו. יש לבחון את ה"יש הראייתי" ולא את "הריק הראייתי". הראיות הנסיבתיות במקרה שלפנינו הן ה"יש הראייתי", וכמו בית משפט קמא אף אנו סבורים כי יש בהן כדי קשור את המערער לביצוע העבירה; משלא ניתן על ידו הסבר אחר לאותן ראיות, המסקנה האחת ואין בלתה, במידה הנדרשת לשם הרשעה בפלילים, היא כי המערער אכן ביצע את העבירות המיוחסות לו.

סוף דבר - הערעור בנוגע להכרעת הדין נדחה.

הערעור על גזר הדין

על המערער הושתו כאמור 28 חודשי מאסר, הכוללים הפעלת מאסר מותנה בן 10 חודשים במצטבר לעונש של 18 חודשים. המערער משיג על חומרת העונש וטוען כי בית המשפט החמיר עמו יתר על המידה. לשיטתו, מתחם הענישה שקבע בית המשפט - בין 6 ל - 20 חודשי מאסר, הולם עבירות של התפרצות לבתי מגורים, להבדיל מעבירות התפרצות למקום שאינו בניין מגורים, העומד על 6 חודשים ואף פחות מזה עד 14 חודשי מאסר בלבד. עוד טוען ב"כ המערער, כי למחדלי החקירה, עליהם הצביע בית משפט קמא בהכרעת הדין, השלכה אף ביחס לחומרת העונש כפי שנקבע בע"פ 481/12 פלוני נ' מדינת ישראל.

המערער הוסיף, כי בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי להליך השיקום שעבר, משנגמל מסמים לאחר התמכרות רבת שנים. כן טוען, כי הטלת תקופת מאסר ארוכה ובנוסף, הפעלת המאסר המותנה במצטבר לא נומקה באורח משכנע. בנוסף, לא נלקחה בחשבון תקופת מעצרו מאחורי סורג ובריח משך חודשיים, אף לא שהייתו בתנאי מעצר בית מלא תקופה ממושכת.

בגזר הדין, סקר בית משפט קמא את השיקולים לחומרה ובהם העובדה שמדובר במעשים שבוצעו בצוותא חדא, בשעת לילה מאוחרת ובמקום שאינו מאוכלס בשעה זו. אמנם, המערער וחבריו לא הספיקו לממש את מטרתם וליטול רכוש, אולם הם גרמו לנזק בקיר ובמנעול במקום. בנוסף, הטעים בית המשפט את עברו המכביד של המערער, הרשעותיו רבות, גם בעבירות רכוש לרבות תקופות מאסר שריצה. לא היה באלו כדי להרתיעו מלשוב ולבצע העבירות דנן. יתר על כן, חלפו 12 ימים בלבד ממועד סיום הליך שהתנהל כנגדו ועד אשר ביצע את העבירות דנן. די בכך כדי ללמד על יחסו המזלזל בבית המשפט ובפסיקותיו.

באשר לטענה לפיה המערער שוקם ונגמל מסמים, קבע בית המשפט, בהסתמכו על תסקיר שירות המבחן, כי אין לכך אינדיקציה. להיפך, התסקיר הצביע על אלמנטים בעייתיים בהתנהלות המערער, המלמדים על רמת סיכון גבוהה להישנות ביצוע עבירות. שירות המבחן התרשם מאדם לא יציב, שמתקשה לקבל סמכות ואישיותו לא בוגרת, בעלת דפוסים עברייניים. אין הוא נכנס בגדרי השיקום המצדיקים סטייה לקולא מהמתחם אלא דווקא לחומרה. לצד כל אלו, ביטא המערער עייפות ושחיקה מניהול אורח חיים שולי ועברייני והביע שאיפה ברמה המילולית לנהל אורח חיים תקין כבעל משפחה.

בית המשפט הביע את תמיהתו, ובצדק, על המלצת שירות המבחן להימנע מהטלת מאסר בפועל, בהעדר כל בסיס לכך.

בית המשפט היה ער לחלוף הזמן, תקופה בת 3 שנים, ממועד ביצוע העבירה, אולם הטעים, כי הדבר נבע מבחירת המערער - הלגיטימית - לנהל הליך הוכחות. בנוסף, נדחו מועדי דיונים מעת לעת לבקשתו. בנסיבות אלו, אין לזקוף את חלוף הזמן לזכותו.

בית המשפט דחה את בקשת הסנגור להקל בעונשו של המערער לנוכח מחדלי חקירה, בהדגישו כי ההלכה הפסוקה בעניין זה (ע"פ 481/12 פלוני נ' מדינת ישראל) מתייחסת למקרים חריגים, בהם התנהלות החקירה מחייבת את חינוכם של חוקרי המשטרה. לא אלו פני הדברים במקרה דנן. אף אנו המעטנו במשקלם של מחדלי החקירה הנטענים.

המאשימה טענה מנגד, כי מתחם הענישה נקבע לאחר בחינת הערכים החברתיים שנפגעו ונסיבות ביצוע העבירות, שאינן מצויות ברף נמוך. בדין קבע בית המשפט את המתחם בין 6 ל- 24 חודשי מאסר. יש לזכור לעניין זה, כי העבירות בוצעו בצוותא חדא, כי המערער וחבריו הצטיידו בציוד מתאים לביצועה, תכננוה היטב ובחרו בקפידה את מקום ביצועה. לנסיבות אלו חומרת יתר והן מצדיקות את מתחם הענישה כמו גם העונש שנקבע בתוכו.

לאחר ששקלנו טיעוני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי הגם שהעונש שהוטל על המערער אינו חמור באורח קיצוני, הרי שניתן להקל במעט מחומרתו, ולו כדי לפתוח לפני המערער צוהר, לנוכח העייפות שהביע מאורח חייו העברייני ורצונו לפתוח בדף חדש. הגם שאין לקבל את טענת ב"כ המערער, כי המתחם שנקבע על ידי בית המשפט חורג בחומרתו. עסקינן בעבירות חמורות של התפרצות לבית מרקחת שמשמש את הציבור. הנזק שנגרם בא לביטוי לא רק לבעליו אלא לציבור כולו - בהינתן העובדה שמדובר בבית מרקחת השייך לקופת חולים. אין אף להתעלם מהתחכום והתעוזה בה נהגו המערער וחבריו, כאשר הצטיידו מבעוד מועד בכלים לצורך ההתפרצות והכניסה למקום, אגב הריסת קיר (פטיש, מספרי מתכת ולום). בנוסף, הם הצטיידו בבגדים מסווים, מסכת סקי וכפפות. בכל אלו יש כדי ללמד על חומרת המעשה, תחכומו והתזמון בו בחרו לבצעו, להבדיל ממעידה אקראית וספונטנית.

תסקיר שרות המבחן אינו מצייר את דמותו באורח חיובי. יש בו כדי להצביע על הסכנה הנשקפת מהמערער שמא ישוב ויבצע עבירות. לפיכך, העונש שהושת עליו הולם וראוי. כאמור, ואך ורק על מנת לפתוח לפני המערער צוהר לאור הצהרתו על רצונו לפתוח דף חדש בחייו, סבורים אנו כי ניתן להתערב בדרך הפעלת המאסר המותנה, באופן שחלקו ירוצה בחופף למאסר שהושת עליו. לפיכך, הערעור על העונש מתקבל באורח חלקי ובאופן שארבעה חודשים מתוך עשרת חודשי המאסר שהופעלו, ירוצו בחופף ויתרתם במצטבר כך שסה"כ ירצה המערער תקופת מאסר בת 24 חודשים.

יתר חלקי גזה"ד יוותרו על כנם.

ניתן היום, כ"ו כסלו תשע"ו, 08 דצמבר 2015, במעמד הצדדים.