ד. בהמשך להודעה המבקש, למחרת היום ב- 10.10.18, ניתנה "הודעה" (שנערכה על ידי עוזרו המשפטי של כב' השופט א' גולדקורן) לפיה הודעת המבקש הועברה לתגובת הצד שכנגד ולעיון. אולם, מעיון בתיק לא נמצאה אינדיקציה להתדיינות משפטית נוספת הנוגעת להודעת המבקש עד ליום 2.12.25, אז הגיש המבקש בקשה למתן החלטה "לביטול קנס שהוטל בגין בדיון בית המשפט", אשר בהמשך נדחתה בהחלטה בפתקית מיום 9.12.25 בנימוק לפיו "הזמן חלף".

ה. עד כאן עניינו הצר של המבקש. אולם, לצורך פריסת מלוא היריעה יש לציין כי גם הנתבעים הנוספים שהחלטת בית משפט קמא נגעה להם, הגישו הודעות בדבר קיום צו המניעה וביקשו ביטול ההחלטה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, אך נדחו על ידי בית משפט קמא.

הנתבעים הנוספים הגישו ערעורים על ההחלטות בהן נדחו בקשותיהם, אשר נדונו במסגרת שני הליכים:

ע"פ 59414-12-20 - שם, ביום 18.2.21, הוחלט על ביטול החלטת בית משפט קמא ביחס למערער בשם ע'אנם סמאר לאחר שמשיב הסכים לכך;

וע"פ 1698-02-24 - שם, ביום 23.5.24, הוחלט על ביטול החלטת בית משפט קמא ביחס למחמוד סמאר מס' ת.ז 054815626, לאחר שהמשיב השאיר את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט (המדובר בנתבע אחר בתביעה האזרחית הנושא שם זהה לשל המבקש בהליך בענייננו. ראה בעניין זה את החלטת הבהרה של כב' הנשיא (כתוארו דאז) ר' שפירא מיום 22.8.24).

3. זה המקום להעיר כי ההשתלשלות המתוארת לעיל נדלתה מתוך תיקי בית המשפט עצמם, כשבקשת המבקש עצמה הייתה רצופה בשגיאות עובדתיות באופן אשר הקשה מאוד על הבנתה.

4. לגופו של עניין,

המשיב הודיע כי אינו מתנגד לביטול הקנסות בשל הליכי הביזיון (ראה ס' 3 לתגובת המבקש מיום 12.1.26).

אף שלא הובהר עד תום מהבקשה להארכת המועד הטעם לכך שהמבקש שקט על שמריו תקופה ארוכה מאוד (הושמעו טיעונים שונים ואף סותרים בעניין זה, אך עולה על פני הדברים כי המבקש הגיש את בקשתו משום עיקול חשבון הבנק שלו בהקשר להליך זה), אך נוכח העובדה כי:

(-) מהודעת המבקש מיום 9.10.18, עלה שלכאורה קיים את צו המניעה כבר ביום 6.10.18, ומשכך, על פני הדברים, מצב המקרקעין הושב לקדמותו עובר למועד תחילת תשלום הקנס שנקבע בהחלטת בית משפט קמא מיום 26.9.18;

(-) משום שערעורים שהוגשו באותו עניין על ידי נתבעים נוספים התקבלו מבלי שהמשיב התנגד לכך (ר' הליכי הערעור שפורטו לעיל);

(-) בשל מהותם ותכליתם הייחודית של הקנסות לפי פקודת ביזיון בית המשפט;

(-) ונוכח סיכוי הערעור בשים לב לאמור ולעמדת המשיב;

הגעתי למסקנה שיש מקום להאריך המועד להגשת הערעור.

5. סוף דבר,

(-) אני מורה על הארכת המועד להגשת ערעור באופן שההודעה אותה הגיש בא כוח המבקש ביום 14.12.25 תיחשב כהודעת הערעור;

(-) לצד זאת, בא כוח המערער יוכל להגיש, אם יסבור שיש לכך מקום, הודעת ערעור מתוקנת עד ליום 2.2.2026;

6. המזכירות:

(-) תקבע מועד לשמיעת הערעור ותזמן את הצדדים;

(-) תשלח ההחלטה לצדדים. בא כוח המערער ימציא במקביל עותק מהחלטה זו למשיב.

ניתנה היום, כ"ג טבת תשפ"ו, 12 ינואר 2026, בהעדר הצדדים.