1

המערער הורשע בבית משפט קמא על סמך הודייתו בעבירות של איומים, הסגת גבול, פגיעה בפרטיות והטרדה באמצעות מתקן בזק.

בבית משפט קמא הגיעו הצדדים לכלל הסדר חלקי ולפיו יפנה המערער לקבלת תסקיר של שירות המבחן לענין ההרשעה, והצדדים יוסיפו וידברו ביניהם לאחר שתהיה בפניהם חווה"ד של שירות המבחן.

חווה"ד אכן התקבלה ובסופה סברה המדינה כי אין מקום לסיום ההליך ללא הרשעה, זאת חרף המלצתו של שירות המבחן שלא להרשיע את המערער.

בית משפט קמא קיבל את עמדת המדינה, לא אימץ את עמדת שירות המבחן לענין דרך סיום ההליך והרשיע את המערער.

הערעור שבפנינו הוא ערעורו של המערער שהוגש על ידו ללא עזרת סנגורו על כך שהורשע. המערער איננו מלין על השרות לתועלת הציבור, אלא על עצם ההרשעה. טענתו היחידה של המערער למעשה הינה כי הוא הבין שאם יודה בעבירות ותסקיר שירות המבחן ימליץ על אי הרשעה, זאת תהיה גם התוצאה הסופית.

עיינו בפרוטוקול בית המשפט, הן בפרוטוקול הישיבה שקדמה להודאתו של המערער והן בפרוטוקול המשקף את שנאמר לאחר קבלת התסקיר, ולא מצאנו כי יש בסיס לטיעוני המערער. ההסכמה של המדינה מלכתחילה היתה להפנייתו לתסקיר שירות המבחן כאשר עמדתה, בטרם קבלת התסקיר, היתה להרשעה. על עמדתה זו עמדה המדינה גם לאחר קבלת התסקיר ואיננו סבורים כי בכך שגתה.

2

בשורה התחתונה אומנם ממליץ התסקיר על הימנעות מהרשעה, אולם העיון בתסקיר כולל את כל האמור בו על קרבו ועל כרעיו ולא רק את השורה התחתונה. שירות המבחן מציין גם נתונים שיש בהם כדי להוות "תמרור אזהרה". בית המשפט שקלל את כל האמור בפניו, לרבות העובדות המפורטות בכתב האישום והגיע למסקנה שהגיע.

לא מצאנו כי נפלה שגגה מעם בית המשפט במסקנתו, לא מצאנו גם כאמור בסיס לטענתו של המערער כי הוא הונה, לפיכך אנו דוחים את הערעור.

ניתן והודע היום כ"ג טבת תשע"ה, 14/01/2015 במעמד הנוכחים.