1

השופט א' אברבנאל:

1.         לפנינו ערעור על גזר-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט ש' הרבסט), בת"פ 9421-10-16, מיום 14.2.2017, לפיו נגזר דינו של המערער לעשרים חודשי מאסר בפועל ולמאסר על תנאי, והופעל עונש מאסר על תנאי של ששה חודשים שהוטל בתיק קודם, חציו במצטבר וחציו בחופף (כך שבסך הכל על המערער לרצות 23 חודשי מאסר בפועל). גזר-דין זה הושת על המערער בגין הרשעתו, על-פי הודאתו, בעבירה של התפרצות למקום מגורים - לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: החוק), עבירה של התפרצות לבניין שאינו משמש למגורים - לפי סעיף 407(ב) לחוק, ושתי עבירות גניבה - לפי סעיף 384 לחוק.

2

המערער הורשע בעבירות אלה בגין שלשה אירועים משנת 2016 כדלהלן: התפרצות למשרד, בדרך של פתיחת דלת לא נעולה, וגניבת 4,200 ש"ח מתוכו; התפרצות לדירת מגורים, באמצעות מפתח מותאם; וכן גניבת 800 ₪ מארנק שהיה מונח במגירה בחדר השינה, וגניבת 120 ש"ח מתוך ארנק שמצא בדירת מגורים שבה הוא ביקר.

2.        המערער בן 54. לחובתו 17 הרשעות קודמות, בעיקר נגד הרכוש, בגינן ריצה תקופות מאסר מצטברות של כ-13 שנה, והוא מאובחן כסובל מליקוי שכלי בדרגה נמוכה. מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו עולה, כי המערער מתקשה להשתלב בשוק העבודה; כי לפני שנים רבות נותק הקשר בינו לבין בני משפחתו; וכי מאז שחרורו ממאסרו האחרון הפך לדר-רחוב. שירות המבחן מציין, כי למרות עברו הפלילי המכביד, המערער אינו מכור לחומרים מסוכנים ואין הוא חשוף לגורמים עברייניים. כמו כן, מעשיו הפליליים לאורך השנים נעדרים ביטויים של אלימות. בשל היעדר בשלות נפשית של המערער להפיק תועלת מתהליך טיפולי, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו.

4.        בטיעונים לעונש בערכאה קמא ביקש ב"כ המשיבה לגזור את דינו של המערער ל-20 חודשי מאסר בפועל ולהפעיל במצטבר את עונש המאסר על-תנאי בן הששה חודשים התלוי ועומד נגדו. ב"כ המערער ביקשה מבית-משפט קמא להטיל עליו עונש מאסר שלא יעלה על שנה אחת.

5.        בגזר-דינו, עמד בית המשפט קמא על פגיעתן הקשה של עבירות הרכוש מהסוג שבהן הורשע המערער בקורבנותיהם, ולאחר שקבע מתחם עונש הולם לכל אחד מהאירועים שבהם הורשע המערער, קבע את עונשו כאמור לעיל.

6.         ב"כ המערער מלינה על קביעת מתחם נפרד לכל אישום - דבר שלהבנתה גרם להחמרה בעונש שהוטל על המערער. היא טענה, כי בית המשפט קמא הפריז במשקלן של הרשעותיו הקודמות של המערער ולא התחשב די במצבו המנטלי ובהודאתו המיידית. לטענתה, מנעד הענישה הרחב הקיים בפסיקה בגין עבירות אלה מצביע על חומרת יתר שבה נהג בית המשפט קמא במערער, ומשכך עתרה להקל בעונש המאסר בפועל שהוטל על המערער.

3

7.       כלל הוא, כי ערכאת הערעור לא גוזרת מחדש את העונש, אלא בוחנת את סבירות גזר-הדין של הערכאה הדיונית; וכי התערבותה בעונשים שנגזרו על-ידי הערכאה הדיונית שמורה למקרים חריגים בלבד שבהם נפלה טעות מהותית, או שהעונש שנגזר סוטה באופן קיצוני מרמת הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 2422/15 איתן סרור נ' מדינת ישראל (7.11.16)).

8.       לאחר עיון בתיק ושמיעת טיעוני ב"כ המערער, הגענו לכלל מסקנה, כי העונש שהוטל על המערער ראוי ואין הצדקה להתערבות בו.

המערער הוא כאמור בן 54 ולחובתו הרשעות קודמות רבות בגינן נדון בעבר לעונשי מאסר ממושכים. למרבה הצער, המערער לא משכיל להפיק את הלקח הנדרש מהרשעותיו הנשנות וחוזרות ומענישתו פעם אחר פעם. במעשיו הוא ממשיך לפגוע בציבור, בהתפרצות לדירות ולמשרדים, במעשי גניבה מסוגים מגוונים וכיוצא באלה. נסיבותיו האישיות של המערער נוגעות ללב, אך בהיעדר אופק שיקומי אין מנוס מלהטיל עליו פעם נוספת עונש אשר יהלום את מעשיו. בלי לקבוע מסמרות בעניין מתחמי העונש ההולם שקבע בית המשפט קמא, עונש המאסר שהוטל על המערער אינו נוטה לחומרה, ויש בו כדי לבטא את ההתחשבות באישיותו ובנסיבות חייו הקשות של המערער.

9.         אשר על כן, דין הערעור להידחות, ומטעם זה אף לא ביקשנו את תגובת המשיבה לערעור.

            המזכירות תמציא עותקים מפסק-הדין לב"כ הצדדים ולשירות המבחן.

ניתן היום, כ"ה סיוון תשע"ז, 19 יוני 2017, בהיעדר הצדדים.

4