1

2

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט דוד שאול גבאי ריכטר) מיום 30.11.20 בת"פ 28194-06-19.

כללי

1.       המערער הורשע, על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן, בהחזקת סם שלא לצריכה עצמית ונדון ל - 200 שעות של"צ, 6 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 1,000 ₪ והתחייבות עצמית. הערעור מופנה כנגד ההרשעה.

2.       ואלה המעשים: ביום 11.12.2018 בשעת לילה, החזיק המערער ברכבו סם מסוג קנביס במשקל 59 גרם נטו, מחולק ל-5 יחידות.

טענות הצדדים     

3

3.       ב"כ המערער עותר לביטול הרשעת המערער וטען כי התקיימו תנאי הלכת כתב המצדיקים הימנעות מהרשעה. נטען כי שירות המבחן המליץ להימנע מהרשעתו של המערער, נוכח נסיבותיו האישיות החריגות והנסיבות שהובילו לשימוש בקנאביס. המערער הינו אדם צעיר, נורמטיבי וללא עבר פלילי, המתמודד עם מחלת הסוכרת באופן יומיומי, בגינה נאלץ לסיים את שירותו הצבאי טרם זמנו, הוא נזקק למעקב רפואי תדיר ולהזרקת אינסולין באופן עצמי, ומצב דברים זה פגע בצורה קשה בו ובדימויו העצמי. נטען כי היעדר היכולת לצרוך אלכוהול והניסיון לברוח מהתמודדות עם מצבו הובילו לשימוש בקנאביס. עם הזמן המערער נוכח לגלות כי שימוש זה מוביל לשיפור במצבו הבריאותי וכיום הוא נמצא בתהליך לקבלת רישיון לשימוש בקנאביס. עוד נטען כי המערער קיבל אחריות על מעשיו, ביטא חרטה על מעשיו ובדיקת השתן האחרונה שמסר היתה נקיה מסמים. לעמדת הסנגור, הרשעתו בדין עלולה לחסום בעדו אפשרויות תעסוקה ולימודים עתידיות, והעבירה שעבר היא מסוג העבירות שניתן לסיים את ההליך המשפטי בגינן ללא הרשעה. הוסף כי לא מדובר בכמות מופרזת, הקרובה לכמות של צריכה עצמית. כיום המערער עובד כנהג ומתעתד ללמוד וקיים חשש שמעידה חד פעמית תפגע בעתידו.

          ב"כ המשיבה ביקשה לדחות הערעור. נטען כי השאלה היא האם נפלה טעות המצריכה התערבות ערכאת הערעור. החלטת בית משפט קמא הנה במתחם הסבירות, נשקלו כל השיקולים באופן זהיר, והוטל עונש קל מאוד, כאשר בא נימוק לעניין ההרשעה. מדובר בהחזקת סם שלא לצריכה עצמית, הסם היה מחולק למספר מנות, נסיבות התפיסה הינן אינדיקציה לסחר, ועל אף העונש החמור האפשרי, הוטל, כאמור, עונש קל.

          על כן יש לדחות הערעור.

תסקיר שירות המבחן

4

5.       מתסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו של המערער עולה כי הינו כבן 22 שנים, רווק, מתגורר בבית הוריו בבית שמש, עובד כנהג משאית בחברה, מתמודד עם סכרת נעורים מגיל 19 ומקבל טיפול תרופתי יומיומי. על רקע זה נגדע שירותי הצבאי והמערער דיווח על קשיים רגשיים שחש בגין מצב זה ופגיעה בדימוי העצמי. הוא הופנה לטיפול פסיכולוגי, אותו נטש לאחר פגישה אחת. המערער מסר כי עושה שימוש בקנאביס בתדירות יומיומית, בתחילה כבריחה מהתמודדות עם קשייו, אך בשנים האחרונות מביא הדבר, לטענתו, להורדת רמות הסוכר בדם וכי כיום מצוי בתהליך לקבלת אישור רפואי לצרוך קנאביס. הוא מסר שתי בדיקות שתן, האחרונה נמצאה נקייה. ביחס לעבירה, המערער לקח אחריות לביצועה וביטא חרטה על התנהלותו והסביר כי נעשתה על רקע חובות כספיים ושימוש ממושך שעשה בקנאביס. שירות המבחן התרשם כי המערער נוטה לטשטש קשיים ובעייתיות בהתנהלותו, אינו מכיר בחומרת מעשיו, אינו מוצא פסול בשימוש בסמים ושולל נזקקות טיפולית. כמו כן, במצבי דחק הוא מתקשה בהצבת גבולות לעצמו ולפעול בשיקול דעת. הומלץ להטיל של"צ בהיקף של 200 שעות, ולהימנע מהרשעתו כדי לא לפגוע באפשרויות תעסוקה בעתיד.

דיון

6.       דין הערעור להידחות.

הכלל הוא כי משהוכחה אשמת נאשם בביצוע עבירה, יש להרשיעו. עם זאת, ניתן להימנע מהרשעה או לבטלה במקרים חריגים, בהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה. ביסוד ההחלטה שלא להרשיע נאשם עומדים בעיקרם שיקולים שעניינם בשיקום הנאשם וכשמדובר בסוג עבירה שמאפשר לוותר על הרשעה בלי לפגוע בשיקולי הענישה האחרים (ר': ע"פ 3301/06 יעקב ביטי נ' מדינת ישראל (2006); ע"פ 2083/96 כתב נגד מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (1997)).

7.       עבירה של החזקה ושימוש בסם שלא לצריכה עצמית הנה עבירה חמורה, המאפשרת את התפשטות הסמים בחברה והפסיקה קוראת למיגורה באמצעות ענישה מרתיעה, ובכלל זה בדרך של הרשעה בדין כביטוי להוקעת המעשים וקידום אינטרס ההרתעה. במקרה דנן, מדובר בעבירה מתוכננת שאינה עוסקת בסם לשימוש עצמי, אלא בכזה שחולק למנות. עם זאת, במקרה דנן, מצטמצמת הפגיעה בערכים המוגנים נוכח כמות הסם וסוגו. לזכות המערער עומדת הודאתו במיוחס לו, שהביאה לחיסכון בזמן שיפוטי ולייעול ההליכים, הבעת חרטה, גילו הצעיר והעדר הרשעות קודמות. עם זאת, בעניינו לא הוכח נזק קונקרטי כתוצאה מהרשעתו בדין, ואין די בטענה לנזק עתידי בעלמא על מנת להצדיק את ביטול הרשעתו, ולא נמצא פגם בהחלטת בית משפט קמא.

אשר-על כן, הערעור נדחה.

ניתן היום, ט"ז אייר תשפ"א, 28 אפריל 2021, במעמד ב"כ המערער, המערער וב"כ המשיבה.

5