1

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ירון מינטקביץ') מיום 28.5.15 בת"פ 19693-05-14.

            כללי

1.         המערער הורשע על יסוד הודאתו בהסעת שוהים בלתי חוקיים בישראל בנסיבות מחמירות, נהיגה בפסילה, הסעת נוסעים ללא חגורה, הסעת נוסעים מעל המותר והסעה בשכר ללא היתר. על המערער הוטל עונש מאסר בפועל לתקופת 8 חודשים, מאסר על תנאי, פסילה מהחזקת רישיון נהיגה וחילוט רכב.

הערעור מופנה כנגד חומרת העונש.

2

2.         ואלה המעשים: ביום 11.5.14 הסיע המערער ברכבו 22 שוהים בלתי חוקיים, מבלי שהיה להם אישור כניסה או שהיה בישראל. המערער נהג ברכב בעודו בפסילה מלנהוג בשל אי תשלום דו"חות, והסיע את הנוסעים בתמורה לרווח כספי.

            הערעור - טענות הצדדים

3.         סנגורו של המערער טוען כי העונש שהושת על המערער חורג לחומרה מהענישה המקובלת בעבירות ממין זה. לטענתו, יש להתחשב בגילו הצעיר של המערער, במצבו הכלכלי הקשה, העדר הרשעות קודמות, תקופת מעצר הבית שנמשכה כשנה, אי ביצוע עבירות נוספות מיום שחרורו ממעצר הבית, הודאתו והבעת החרטה.

            נטען עוד כי אין טעם להשיב את המערער למאסר אלא יש לגזור עליו מאסר לתקופת 6 חודשים שירוצו בעבודות שירות ומבלי לנכות את ימי מעצרו, זאת גם לאור חלוף הזמן, מצבו הכלכלי הקשה והמלצת שירות המבחן. העונש החמור אינו תואם לנתוניו של המערער. עוד נטען כי במקרים אחרים נקבע כי גם עבודות שירות הן עונש שניתן לקבל בנסיבות אלה, מה עוד שהמניע למעשים היה כלכלי ולא בטחוני. כן צוין כי רכבו חולט.

            ב"כ המשיבה השיב כי יש לדחות הערעור. נטען כי גזר הדין היה נכון לאור נסיבות ביצוע העבירות ותקופת הביצוע. במעשיו טמון פוטנציאל לסיכון האזרחים. המערער אינו המוסמך לקבוע מי יכול להיכנס לשטחי המדינה לצרכי כלכלה בלבד. במעשים היה טמון סיכון גם לנוסעים. מכל אלה - יש לדחות את הערעור, לרבות את הטענה בדבר חילוט הרכב. כן באה הפניה לאירוע דומה שם נקבע כי המתחם הראוי הנו מאסר של ממש בן חודשים ספורים ועד שנה וחצי.

5.         מתסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו של המערער עולה כי המערער הינו כבן 31 שנים, נשוי ואב לשני ילדים, אינו עובד, ללא הרשעות קודמות. המערער טען לפני שירות המבחן כי הרקע לביצוע העבירה הינו כלכלי, בגינו גם נבצר ממנו לשלם את הדוחות שהביא לפסילת רישיונו.

דיון

6.         דין הערעור להידחות.

3

לזכות המערער עומדת הודאתו במיוחס לו, שהביאה לייעול ההליך השיפוטי, ועברו הנקי מפלילים. מנגד, לחובת המערער נזקפת חומרת העבירה שביצע. המערער הסיע בשכר לא פחות מ - 22 שוהים בלתי חוקיים ברכבו, חלקם ישבו על מושבי הרכב וחלקם על הרצפה מבלי שהיו חגורים. מדובר בעבירה נפוצה וקלה לביצוע, שאכיפתה קשה, וכפי שצוין בגזר הדין, הכלל הוא כי חטאם של המסיעים עולה על זה של השוהים הבלתי חוקיים (ר': ע"פ 9406/08 פאיז נ' מדינת ישראל (2009) (פורסם בנבו); רע"פ 3173/09 פראגין נ' מדינת ישראל (2009) (פורסם בנבו); רע"פ 5198/01 ח'טיב נ' מדינת ישראל, פ"ד נו (1) 769). בנוסף, המערער נהג ללא רישיון, בעודו בפסילה, וללא ביטוח, תוך שהוא מזלזל בחוק ומסכן את הציבור. בנסיבות המקרה דנן, לא מצאנו מקום להתערב בגזר הדין, ובכלל זה גם לא בהחלטה בדבר חילוט הרכב ששימש לביצוע העבירה.

אשר-על-כן, הערעור נדחה.

המערער יתייצב לריצוי עונש המאסר ביום 14/8/16 עד השעה 10:00 בית המעצר ניצן.

ניתן היום, ז' תמוז תשע"ו, 13 יולי 2016 במעמד ב"כ המערער, המערער וב"כ המשיבה.