1

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט שמואל הרבסט) מיום 15.10.15 בת"פ 46177-10-14.

כללי

2

1.         המערער הורשע על יסוד הודאתו בעבירה של החזקת אגרופן למטרה לא כשרה. בגדר גזר הדין ביטל בית משפט קמא את הרשעתו וחייבו לחתום על התחייבות להימנע מלעבור על עבירה זו. הערעור מופנה כנגד אי ההרשעה וחומרת העונש.

2.         ואלה המעשים: בשעת לילה של יום 11.5.14 החזיק המשיב בכיס מכנסיו באגרופן, בעת שהיה עם נאשם 1 ברכבו. נאשם 1 החזיק סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל כולל של 0.57 גרם נטו.

טענות הצדדים         

3.         ב"כ המערערת טען כי יש להרשיע את המשיב בביצוע העבירה ולהטיל עליו, לצד ההתחייבות, עונש מאסר על תנאי ארוך ומרתיע וקנס. מדובר בעבירה חמורה, שהפכה נפוצה במחוזותינו, ונושאת סיכון לכך שכל תקרית או מריבה יתפתחו לאירוע קטלני. מתחם הענישה בעבירה זו, בנסיבות דנן, נע בין מאסר מותנה לבין מספר חודשי מאסר שיכול שירוצו בעבודות שירות. המשיב לא הרים את הנטל להוכיח כי הרשעתו תגרום לו לפגיעה קונקרטית, חמורה ובלתי מידתית בסיכויי השיקום, ואין די בטענה לנזק תעסוקתי תיאורטי, או בקיומן של נסיבות, כגון: העדר עבר פלילי, גיל צעיר או שירות צבאי. לפיכך, המקרה דנן אינו נכנס בגדר אותם מקרים חריגים המאפשרים לוותר על הרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.

4.         ב"כ המשיב טען כי תסקיר שירות המבחן תומך באי הרשעה. אין מקום לרדוף עד חורמה את המשיב. בעניינו של המשיב מדובר בסיפור הצלחה: בתסקיר הראשון של שירות המבחן, עמד המשיב לפני גיוס, בית משפט דחה את שאלת ההרשעה לפרק זמן אחר גיוסו והיה עד להצלחת שירותו של המשיב בצה"ל כאמור בגזר הדין. היום המשיב משלים את שירות החובה ועומד בפני שירות קבע. כל אלה מעידים כי התנהגות המערכת היתה נכונה, המערער הביע חרטה אמיתית על מעשיו. הפגם בעמדת המדינה הינו בכך שהמערערת מתרכזת בעבירה ולא באדם, ובית משפט קמא התרכז באדם - המשיב. בית משפט קמא לא יצר הלכה חדשה, והוגשה פסיקה התומכת באי הרשעה, כולה בעניינים דומים או חמורים יותר, שהסתיימו ללא הרשעה. כן הוגשו מסמכים הנוגעים בשירותו של המשיב בצה"ל (המלצות מפקדיו).

תסקיר שירות המבחן

5.         מתסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו של המשיב עולה כי הינו יליד 1994, רווק, ללא עבר פלילי, גדל במשפחה חרדית אך שינה את אורח חייו, התגייס לשירות צבאי במרכז לקידום אוכלוסיות מיוחדות, ומפקדיו דיווחו על יכולות תפקודיות גבוהות. המשיב לקח אחריות לביצוע העבירה, והביע חרטה כנה. שירות המבחן התרשם כי המשיב הינו בחור נורמטיבי, המביע מוטיבציה לרכישת השכלה ומקצוע, וכי ההליך הפלילי המתנהל נגדו מהווה עבורו גורם מרתיע, והמליץ להימנע מהרשעתו.

3

דיון

6.         דין הערעור להידחות.

עבירת החזקת אגרופן הנה עבירה חמורה. מדובר בכלי משחית שביכולתו לגרום נזק רב ואף קטלני. הכלל הוא כי ההימנעות מהרשעה או ביטולה, יעשה במקרים חריגים: "רק במקרים יוצאי דופן, שבהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה" (ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337, 341 (1997)). במקרה דנן, בית משפט קמא מצא, לפנים משורת הדין, להתחשב במשיב ולהקל עמו על רקע נסיבותיו האישיות. לזכות המשיב עומדת הודאתו במיוחס לו, שהביאה לחיסכון בזמן שיפוטי ולייעול ההליכים. המשיב לקח אחריות על מעשיו והביע חרטה כנה. לזכות המשיב נזקפים גם גילו הצעיר, עברו הנקי מפלילים והתגייסותו לשירות צבאי משמעותי. ממפקדיו נמסר כי תפקודו חיובי ביותר וכי לאחר הטירונות הוא שובץ בתפקיד בעל אחריות בבסיס חיל האוויר. כמו כן, תסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו הינו חיובי, וההתרשמות הנה כי הוא בחור נורמטיבי וכי העבירה אינה מאפיינת את דפוסי ההתנהגות שלו. כלל ידוע הוא כי ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין עם נאשמים. לא מצאנו כי המקרה דנן נכנס לגדרי המקרים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור. לפיכך, בנסיבות דנן, העונשים שקבע בית משפט קמא מקובלים עלינו ולא מצאנו מקום להתערב בהם.

אשר-על כן, הערעור נדחה.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' חשוון תשע"ז, 10 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.