1

נוכחים:

ב"כ המערערת עו"ד רחל אבישר

המשיב ובא כוחו עו"ד ראיס אבו סייף

[פרוטוקול הושמט]

פסק דין

המשיב הורשע על פי הודאתו בת"פ 46655-12-14 בביצוע 3 עבירות של גניבת רכב, פריצה לרכב בכוונה לגנוב ובכניסה לישראל שלא כדין ונידון לתקופת מאסר כוללת של 18 חודשים מיום מתן גזר הדין המורכבת מ-14 חודשים בגין העבירות נושא גזר הדין ומהפעלה במצטבר של 4 חודשי מאסר על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגדו.

כמו כן נידון המשיב ל-7 חודשי מאסר על תנאי, 5 חודשי מאסר על תנאי ו-3 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין ולחתימה על התחייבות בסך 2,000 ₪.

2

גזר הדין של בית משפט קמא, שהוא נושא הערעור שבפנינו, הוא תוצאה של הסדר טיעון שנכרת בין הצדדים, כאשר במסגרת שיקוליה לעניין העונש ציינה ב"כ המערערת בטיעונים לעונש כי המשיב עצור בתיק אחר, הוא ת"פ 8712-12-14 (בית משפט השלום בחיפה).

לאחר מתן גזר הדין נושא הערעור ביקש שב"ס הבהרה שכן אין מחלוקת כי יומיים לפני מתן גזר הדין נידון המשיב בתיק בית משפט השלום בחיפה הנ"ל ל-21 חודשי מאסר הכוללים את הפעלת 4 חודשי המאסר על תנאי הנ"ל שהופעלו על ידי בית משפט קמא בגזר דינו נושא הערעור.

המערערת פנתה לבית משפט קמא על מנת לבטל את גזר הדין ולגזור את דינו של המשיב מחדש, ביום 8.6.15 התקיים דיון בבקשה וביום 22.8.15, לאחר שב"כ הצדדים חזרו על עמדותיהם אותן הביעו גם במהלך הדיון בערעור שבפנינו, קבע בית משפט קמא כי אינו מוסמך לשנות את גזר דין שכן אין מדובר בטעות סופר על פי סעי ף81 לחוק בתי המשפט ומן הדין שהמערערת תגיש הודעת ערעור, כפי שאמנם הגישה 3 ימים לאחר מתן ההחלטה הנ"ל, בחלוף למעלה מ-45 ימים מאז מתן גזר הדין נושא הערעור.

ב"כ המשיב טוען כי אין מקום לקבל את בקשת המערערת להאריך את המועד להגשת הערעור שכן ההליך בפני בית משפט קמא הסתיים במתן גזר הדין וכל מה שהתרחש בבית משפט קמא כמתואר לעיל, לא היה צריך למנוע מהמערערת להגיש את הערעור במועד, דהיינו, בחלוף 45 יום מיום מתן גזר הדין נושא הערעור.

לאחר שעיינו בבקשה להארכת המועד, בתגובת המשיב ושמענו טיעונים מפי ב"כ הצדדים, הגענו למסקנה כי יש מקום להאריך את המועד להגשת הערעור כפי שהתבקשה על ידי המערערת לאור ההליכים שהתנהלו בפני בית משפט קמא לאחר מתן גזר הדין ועד ההליך האחרון, שבחלוף 3 ימים ממנו הוגשה הבקשה והוגשה הודעת הערעור.

לאחר שעיינו בהודעת הערעור, בגזר הדין של בית משפט קמא, בטיעונים לעונש שנטענו בפני בית משפט קמא ובהליך שהתנהל בפני בית משפט השלום בחיפה, ומבלי שאנו מקלים בחשיבותם של הסדרי טיעון, הרי הגענו למסקנה כי גזר הדין נושא הערעור מוטעה לפחות בכל הקשור להפעלת המאסר על תנאי שהופעל פעמיים, כאשר בית משפט קמא הפעיל אותו יומיים לאחר שהופעל על ידי בית משפט השלום בחיפה.

3

די בכך כדי לגרום לתיקונו של גזר הדין של בית משפט קמא, גם אם לא באופן שמבקשת המערערת לתקן אותו, ומבלי שאנו מקלים ראש בחשיבותם של הסדרי טיעון, הרי במקרה שבפנינו הגענו למסקנה כי הסדר הטיעון שנכרת בין הצדדים ואשר אומץ על ידי בית משפט קמא בגזר דינו נושא הערעור, היה תוצאה של למצער טעות של המאשימה או, כפי שטוענת המערערת, תוצאה של הטעיה של המשיב את בית המשפט קמא, שכן המשיב ידע בוודאות את הפעלת המאסר על תנאי על ידי בית משפט השלום בחיפה ואת העונש שנגזר עליו, לרבות המשמעות ביחס לגזר הדין של בית משפט קמא נושא הערעור.

אין המקרה שבפנינו דומה למקרה נושא בג"צ 681/12 גרינשפן נ' היועמ"ש ואחרים שהוצג על ידי ב"כ המשיב שכן באותו מקרה מדובר היה בטעות שלא הייתה תלויה במשיב 5 ושלא כמו במקרה נושא אותו פסק דין, במקרה שבפנינו נוצרו נסיבות חדשות שהן גזר הדין של בית משפט השלום בחיפה.

לאור כל האמור לעיל, אנו מבטלים את גזר הדין של בית משפט קמא ומחזירים את הדיון לבית משפט קמא על מנת שישמע טיעונים לעונש ויגזור את דינו של המשיב.

המזכירות תעביר מיידית את התיק לבית משפט השלום בראשל"צ על מנת שיגזור את דינו של המשיב לאחר שישמע טיעונים לעונש.

ב"כ הצדדים יעבירו מיידית את הפרוטוקול ופסק הדין לבית משפט השלום בראשל"צ בקשר לת"פ 46655-12-14.

תשומת לב בית משפט השלום בראשל"צ שהמשיב אסיר בקשר לגזר הדין שניתן בת"פ 8712-12-14 (בית משפט השלום בחיפה) ויש לזמן אותו לדיון באמצעות שב"ס.

ניתן והודע היום ז' חשוון תשע"ו, 20/10/2015 במעמד ב"כ הצדדים והמשיב.